אחת התופעות השכיחות בכתיבת סת"ם, הינה נגיעת אותיות זו בזו בשעת הכתיבה, או לאחריה.
מכיון שלהלכה נגיעת אותיות פוסלת גם כשנעשתה לאחר הכתיבה- כל נגיעת אותיות פסולה, בין אם הנגיעה גרמה שינוי צורת אחת האותיות (או שתיהן) ובין אם לא, וצריך להפרידן.
אלא שקיימות שתי מגבלות להפרדה:
מגבלה ראשונה: "חק תוכות"
מכיון שהתורה דורשת דווקא "כתיבה", אות שמקבלת את צורתה על ידי גריעת דיו ("חקיקה") לא נחשבת "כתובה" ועל כן פסולה מדאורייתא [1].
אם אות כשרה איבדה את צורתה, וצורתה הושבה לה על ידי מחיקה, גם היא נחשבת "חקוקה", אבל מדרבנן (ויש אומרים שגם זה מדאורייתא).
אם אחת האותיות הנוגעות איבדה את צורתה (ואינה צריכה להשתנות דווקא לצורת אות ספציפית אחרת, אלא גם אם רק איבדה את צורתה היא) הפרדת הנגיעה תחזיר לאות את צורתה על ידי מחיקה, ואז היא לא תיחשב כתובה אלא על ידי "חק תוכות".
אם אותיות נגעו בכל עובי הגג או המושב, יש בכך משום שינוי צורה, ולא יועיל רק להפרידן.
וביריעות שלמה כתב שהכל תלוי בראיית תינוק.
"חק תוכות" על ידי כתיבה
אם אות מקבלת את צורתה על ידי כתיבת אות אחרת, כגון אם נכנס ראש למ"ד לתוך דל"ת, אבל עם השלמת הלמ"ד שוב נראה שהדל"ת אינה ה"א, או אם גג אות נוגע בך' שמעליה ונראה כבי"ת ארוכה, לפי רוב ככל האחרונים ההפרדה או התיקון תהיה גם כן חק תוכות, ויש למחוק (או לפחות לבטל) את האות שנשתנתה.(וראה להלן נושא "תיקון")
מכל מקום, ה"יריעות שלמה" מיקל בשינוי צורה "זמני" וסובר, שמכיון שעתה רואים היטב את צורת האות, הרי זה כשר.
מכיון שכמעט כל האחרונים דוחים שיטה זו, אין לסמוך עליה ללא שאלת חכם בכל מקרה לגופו.
מצב דומה הוא, כאשר נשתנתה צורת אות על ידי ריבוי דיו, אך עם ספיגת הדיו חזרה האות לצורתה- גם בזה פסול משום חק תוכות.
אך אם הסיט את הדיו חזרה למקומו, בדרך כתיבה, אין בכך משום חק תוכות.
אם כתם זר, מכל חומר שהוא, משנה את צורת אות, יש בגירודה משום חק תוכות.
מכל מקום, אם הסירו באצבעו (לא בגירוד בציפורן) כשר. (יריעות שלמה ומשנת הסופר)
תיקון
כשיש שינוי צורה
הדרך היחידה לתקן את האותיות הנוגעות, תהיה למחוק את האותיות שנשתנו ולכתבן מחדש (לשיטת הרד"ך, קסת הסופר ועוד) או לפחות למחוק מן האותיות עד שאין ניכרת צורתן הקודמת, ואז להשלימן (שיטת רוב האחרונים).
תיקון זה, על שתי שיטותיו, אפשרי רק כשלא נדרש "כסדרן" (מגילה וספר תורה)
כשאין שינוי צורה
כאשר לא נשתנו צורת אותיות, או אם רוצה לגרד מחמת סיבה אחרת, כגון כדי להגדיל את הריווח בין שתי מילים, או כדי ליפות אות, אין בכך משום חק תוכות.
מכל מקום, אם הנגיעה היתה בזמן הכתיבה-ראה להלן "נכתב בפסול".
הפרדת נגיעות באזכרות
כאשר נדבקו אותיות של אזכרה זו לזו (ללא שינוי צורה) מותר[2] לגרד ביניהם, ואין בכך משום מחיקת השם. אך יש לסיים את הגירוד טיפה לפני האות כדי לא לפגוע בה.
(אמנם, לפי המשנה ברורה אסור להפריד אם הנגיעה היתה אחרי גמר האות, אך לפי שאר האחרונים מותר, לפי העקרון שהפרדת נגיעה אינה קלקול אלא תיקון)
מגבלה שניה: "נכתב בפסול"
חלק מהראשונים סוברים, כהירושלמי, שהפרדת נגיעה שנעשתה בזמן הכתיבה מהווה "חק תוכות" - גם כשלא נשתנתה צורת אחת מהן, והרשב"א ומספר אחרונים פוסקים שיש לחשוש לדעה זו, לא רק מצד "חק תוכות" אלא מצד "מוקף גויל".
לפי זה, כל מה שנכתב באות לאחר הנגיעה-נכתב "בפסול" ויש למחקו.
כמו כן, אם הנגיעה קרתה באמצע תנועה-יש למחוק את כל אותה תנועה (לפי רוב האחרונים).
אשר על כן, גם כשמפרידים נגיעה שלא שינתה צורת אף אות, יש לכתחילה למחוק את כל חלק האות שנכתב לאחר הנגיעה (כולל את כל התנועה בה קרתה הנגיעה) (כמובן, רק באותה אות, לא אותיות שנכתבו אחריה) כדי לחשוש לדעה זו.
מכיון שפעולה כזו תביא תפילין ומזוזות לידי גניזה, אין צורך לחשוש ל"נכתב בפסול" אלא כשלא צריך "כסדרן", ומותר בדיעבד להפריד נגיעות שנעשו בזמן הכתיבה. (אם לא שינו את צורת האותיות)
(ביה"ל ד"ה ואם גרר והפרידה. וקסת הסופר סי' ח' סע' ט"ו)
מכל מקום, הרבה אחרונים סוברים שגם בספר תורה מספיק להפריד את הנגיעה.
שאלות לפרק הפרדת נגיעות, חק תוכות ו"נכתב בפסול"
ומה עוד?
בפורטל הסת"ם תמצא קישורים לכל מה שקשור לסת"ם ברחבי העולם- מצווה להפיץ!
[2] אבל לפי המ"ב מותר להפריד רק אם הנגיעה חלה בעת הכתיבה. לפי זה, אם הנגיעה חלה לאחר גמר האות, אין לה תקנה. ובמקרה של ספק מתי קרתה הנגיעה, מותר להפריד.