כאשר התורה מצווה אותנו בלשון "וכתבתם" או "וכתב", נדרשת מאיתנו פעולה ספציפית של "כתיבה" על מנת ליצור אותיות.
לא כל פעולה היוצרת אות נחשבת "כתיבה".
למעשה, מגדירים "כתיבה", לענין מצוות אלו, כ"יצירת אותיות על ידי הוספה של דיו (ולא גריעת דיו) בתנועה רוחבית (ולא מלמעלה כגון טפטוף או חותמת)".
אם נפלה טיפת דיו על הקלף והתייבשה, לא מועיל לעשות ממנה אות. אך אם הטיפה עדיין לחה, יכול לעשות ממנה אות תוך שהוא מזיז את הדיו שנפל.
לא מועיל לעבור בדיו פעם נוספת, על גבי אות או חלק ממנה שנכתב שלא לשמה.
אם נפלה טיפת דיו על אות כתובה (בלא לשנות את צורתה) ונתייבשה- אפשר לעבור על האות פעם שלישית, הגם שהדיו הקודם התייבש, והאות תהיה כשרה "ממה נפשך", ומועיל אף בתפילין ומזוזות.
כמו כן, אם ימני כותב ביד שמאל (וכן להיפך) או בפיו וכדומה, אין זה "דרך כתיבה" לענין זה - ופסול.
השולט בשתי ידיו יכתוב לכתחילה ביד ימין.
ומי שכותב ביד אחת ושאר מלאכתו עושה ביד השניה, יש הפוסלים את כתיבתו ויש המכשירים, אבל המנהג שלא לחשוש לפוסלים כלל.
בתחילת הכתיבה, יש לכתוב אות אחת בצד, כדי לבדוק שהכתב יוצא טוב.
גם שאר פעולות מלבד כתיבה, כגון הפרדת נגיעות, יש לעשות רק ביד ימין (או שמאל לשמאלי) אבל בדיעבד אם הפריד בשמאל כשר [1].
אין לכתוב אם אינו יודע לקרוא, ויש מכשירים בדיעבד אם כתב ולא טעה.
יש לבטא את המילים בשעת הכתיבה, הן כדי שלא יטעה והן כדי ש"תחול קדושה" על כתיבתו.
יש לבטא את המילים דווקא לפי ה"כתיב" ולא לפי ה"קרי".
את האזכרות יבטא כ"השם" או "אלוקים", ודברי פורענות אין חיוב לבטא אך נהגו לבטא בלחש.
בדיעבד, אם לא ביטא כלל, כשר.
יש לכתוב ספר תורה דווקא מתוך הכתב, ובתפילין ומזוזות אם יודע בעל פה יכול לכתוב שלא מן הכתב.
אם אין לו תיקון סופרים, מועיל לכתוב על ידי אחר המקריא לו, אבל מכל מקום לכתחילה יש להוציא גם הוא המילים בפיו.
"לשמה"
כל המצוות הדורשות כתיבה, דורשות שכתיבה זו תיעשה לשם אותה מצווה, דהיינו כשכותב תפילין צריך לומר לפני הכתיבה "הריני כותב לשם קדושת תפילין" וכיוצ"ב.
אם לא אמר בפיו וכיוון רק במחשבה, יש הפוסלים אפילו בדיעבד.
אמירת "לשם קדושת" וכו' מועילה לכל אותו מזוזה, תפילין או ס"ת, גם אם הפסיק באמצע [2], אבל לכתחילה יש לומר שוב כשחוזר לכתוב.
כל זה, כמובן, רק באותו סופר. אבל סופר אחר חייב לקדש מחדש. (וכן מגיה שעושה תיקונים וכיוצ"ב)
מומלץ להוסיף גם "וכל אזכרות שבו אני כותב לשם קדושת ה'", כדי שאם באחת האזכרות יקדש רק במחשבה, תועיל לו אמירה זו להצטרף למחשבתו.
אבל לא מועיל אם לא קידש כלל!
אין צורך לכתוב לשם בעל התפילין או המזוזה וכו', (כמו בגט) אלא רק לשם אותה מצווה.
שאלות לפרק אופן הכתיבה, לשמה
ומה עוד?
בפורטל הסת"ם תמצא קישורים לכל מה שקשור לסת"ם ברחבי העולם- מצווה להפיץ!