[שיעור וידאו חלק א] [שיעור וידאו חלק ב] [שיעור וידאו חלק ג]
לגבי מצוות תפילין ומזוזות, לשון הפסוק "והיו הדברים" מעידה כי מצוות אלו מתקיימות רק כאשר הן כתובות "לפי הסדר" ("כסדרן")[1]. אמנם, לפי דעת מיעוט ראשונים[2], "כסדרן" מתייחס רק לתוצאה הסופית, בה המילים קיימות בסדר הכתוב בתורה- אך להלכה נפסק כדעת רוב הראשונים שהמילים צריכות גם להיכתב כסדרן ולא רק התוצאה הסופית.
לפיכך, אין להוסיף אותיות בתפילין ומזוזות אם כבר נכתב אחריהן, ואפילו תיקון אות שחלק מהותי ממנה חסר או שנשתנתה צורתה, אין לעשות לאחר שנכתב הלאה.
הדרך היחידה לתקן אות שנשתנתה צורתה שנכתב אחריה, היא למחוק את כל האותיות שנכתבו אחריה (או לבטלן לגמרי מצורתן -למקילים) ולכתוב מחדש כסדר.
לעומת זאת, אין במחיקת אות או מילה מיותרת משום "שלא כסדרן".
"פנים חדשות"
למעשה, קיים גם סוג של כתיבה שלא כסדרן סמויה, הנקראת "פנים חדשות". זהו מצב בו אות (או חלק אות) נמחק בהדרגה, כאשר כנגד כל מחיקה נעשית כתיבה חדשה בהמשך האות. במצב זה, האות תמיד שלימה בכל רגע נתון, אך התוצאה הסופית היא שהתקבלה אות חדשה שלא היתה קיימת לפני מה שכתוב אחריה. גם במצב זה, הכתיבה תהיה פסולה משום "שלא כסדרן".
בסופו של יום, הלכות "כסדרן" נגזרות מהלכות צורת האותיות, שכן כל שאלה בענין כסדרן תלויה בשאלה האם צורת האות עדיין קיימת ומותר לתקן, או נפסדה ואסור לתקן אם כתב הלאה.
שינוי צורה[1] והבחנת תינוק
בכלל מצוות "וכתבתם"- לפיה צריכים דווקא כתיבה "תמה", הוא שצורת כל אות חייבת להיות ברורה וקלה לזיהוי.
אם קשה לזהות אות, או אם נדמית לאות אחרת, הכתיבה כבר איננה "תמה" ופסולה מדאורייתא.
כאשר אנו מסופקים אם אות איבדה את צורתה, ניתן לשאול את דעתו האובייקטיבית של "תינוק דלא חכם ולא טיפש", אשר יקבע אם צורת האות עליה או לא.
הגדרת ה"תינוק" לענין זה היא ילד או ילדה הבקיאים היטב בצורות האותיות בכתב המדובר, אשר אין חשש שינחשו את זהות האות על ידי "סברא" או מתוך ההקשר.
לכן, אין צורך לכסות לתינוק אותיות אחרות- מפני שאם האותיות האחרות היו מסייעות לתינוק, הוא ממילא היה "חכם" מדי לענות על השאלה!
מכל מקום, אם יש חשש שהאותיות מסביב ישפיעו על הבחנת התינוק, יש לכסות אותם מסיבה זו.
אפשר לשאול תינוק רק אם אנו מסופקים לגבי אות מסוימת, ולא כאשר ברור[2] לנו שהאות איבדה את צורתה.
שאלת תינוק אינה בירור אבסולוטי. תינוקות שונים יכולים לתת תשובות שונות. ההלכה היא ששואלים פעם אחת, ואם התינוק חוזר בו או מתבלבל, אפשר לשאול תינוק אחר.
אם נמשיך לשאול שוב ושוב נגיע בשלב מסוים לתשובה "רצויה" אבל זו לא הדרך. תיאורטית, אם בכל זאת שאלו מספר תינוקות, הולכים אחר הרוב.
אם חלק מאות נכנסה לשטח של אות אחרת[3], יש לכסות את שאר האות הפולשנית, ולשאול תינוק לגבי צורת האות.
לפי היריעות שלמה אין לכסות כנ"ל, אלא שואלים את התינוק לגבי המראה הכללי כמות שהוא.
הפסקים באותיות
עוד במצוות "כתיבה תמה", הוא שעל כל אות להיות "גולם אחד", דהיינו לא שבורה[4]. אות שיש בה שבירה, הנראית לעין בלתי-מזוינת, הינה פסולה עד לתיקונה על ידי הוספת דיו. (שבירה, הנראית רק בזכוכית מגדלת, אינה נחשבת לפסול)
תיקון אות שבורה על ידי הוספת דיו מותרת בספר תורה תמיד, ובתפילין ומזוזות (כשכתב כבר הלאה) רק בתנאי שלא נשתנתה צורת האות על ידי השבירה.
אות יכולה לאבד את צורתה על ידי הפסק, במצבים הבאים:
- אם ההפסק "ניכר למרחוק" (בד"כ מדובר באחיזה ביד מושטת או בקריאה בס"ת) תמיד נחשב לשינוי צורה.
- אם ההפסק מחלק את האות לשתי אותיות שונות (כגון באותיות שח[5]"ט עצ"מ) וניכר להדיא (במבט ראשון, ללא מאמץ).[6] זה נחשב לא רק "פסול"- אלא גם "שינוי צורה".
(ולפרי מגדים גם אם אינו ניכר "להדיא" נחשב שינוי צורה, אך לא פוסקים כן. והיריעות שלמה כתב שמכל מקום אינו "מהודר") - לפי חלק מהפוסקים, כל הפסק באותיות ם או ס מהווה שינוי צורה, בגלל שאותיות אלו "עמדו בנס" בלוחות (או משום "לא יעשה סתומין פתוחין")
להלכה- בסעיף זה יש לשאול מו"צ לכל מקרה ספציפי.
שאלות לפרק שינוי צורה, כסדרן
ומה עוד?
בפורטל הסת"ם תמצא קישורים לכל מה שקשור לסת"ם ברחבי העולם- מצווה להפיץ!
[1] פרק זה דן בשינוי צורה באופן כללי. לגבי שינויי צורה ראה נא בפרק המתאים בספר זה, וב"קורס הגהה" במערכת הקורסים.
[2] אם מהלכה מפורשת, או שה"שכל הישר"+שימוש אומרים לנו כן.
[3] כגון צואר למד בתוך חית, או נון סופית לתוך טית וכל כיוצ"ב.
[4] מלבד אותיות ה, ק אשר מעצם טבען בנויות משני חלקים, ודין "גולם אחד" חל על כל חלק בפני עצמו.
[5] באות ח, כשההפסק בחיבור לאחד הראשים ולא בראש החטוטרת, נשאר המ"ב בצ"ע, מכיון שלא ניתן לברר צורתה על ידי תינוק.
[6] אמנם הפמ"ג החמיר יותר בשתי הלכות אלו, אך המ"ב האריך מאוד לדחות דבריו.
אודה לך מאוד אם תשתף קישור לספר זה עם חבריך!