for English translation-scroll down
"מוקף גויל" (ראה הרחבה) (שיעור הרחבה על מוקף גויל חלק 1 חלק 2)
הלכה נוספת, הנלמדת מן הציווי "וכתבתם" (כתיבה "תמה") היא שעל כל אות להיות "מוקפת גויל" (קלף) ובמילים אחרות- שלא תגע אות באות אחרת, בקצה הקלף או בחור בקלף.
ה"ירושלמי"[1] מציין שלפעמים נגיעת אותיות פוסלת, ולפעמים לא. לדבריו, נגיעה פוסלת רק אם קרתה בזמן הכתיבה, אך אם נעשתה נגיעה לאחר הכתיבה, אין בזה משום חסרון הקפת גויל. (ובעצם, גם לא משום "שינוי צורה" , לשיטתו)
להלכה, התקבלה דעת ה"ירושלמי" שהיקף גויל נחוץ רק בשעת כתיבה -רק לענין נקב ולא לענין נגיעה, כך שלדידן חור בצד האות שנעשה לאחר שנכתבה האות-כשר, אך נגיעה שנעשתה לאחר כתיבת האות -פסולה.
נקבים בקלף
אם כתב על גבי או בצמוד לנקב, והנקב לא נסתם על ידי הדיו, פסול ויש לתקן על ידי גירוד בנקודת המגע עם הנקב.
וכתב על כך קסת הסופר סימן ז' סעיף ב': .."אבל אם הוא במקום שהאות הוא עב והדיו מקיף את הנקב מכל צד כשר (כ"נ מדקדוק לשון המג"א) (ונ"ל דיש לדבק קצת קלף מבחוץ ולמלא את הנקב בדיו)" עכ"ל
אם נעשה נקב לאחר הכתיבה, ולא נשתנתה צורת האות- כשר.
אם אות כגון ב,ח,ט,כ,ס,ם וכו' (בעלות 3 דפנות), נכתבה מסביב (ותוך כדי נגיעה ב)נקב- פסול לפי הירושלמי (כי הנגיעה קרתה "מחוץ" לאות באותו רגע), אך האחרונים מכשירים- מכיון שעתה הנקב הוא לא ב"היקף גויל" של האות.
(אין כוונת הירושלמי, שהאות צריכה להיות מוקפת גויל "גם בתוך האות" כפי שאפשר להבין בטעות מלשון השו"ע!)
אבל אם החור נעשה לאחר הכתיבה, כשר לכולי עלמא, אלא אם כן ממלא ממש את כל חלל האות, שאז יש מקילים ויש מחמירים (כי זה כאילו האות "נסתמה")
אם יש נקב בצד האות, ואין ידוע אם היה בזמן הכתיבה או נעשה לאחריה- אם הנקב גדול (באופן שיש להניח שהסופר היה רואה אותו בזמן הכתיבה) אז מותר להניח שהנקב נעשה לאחר הכתיבה -וכשר. אבל אם הנקב קטן-יש לחשוש שמא היה קיים כבר בזמן הכתיבה-ופסול.
נקב, המחבר בין שתי אותיות, אף אם נעשה לאחר כתיבת האותיות, יש צד לפסול משום שאין עכשיו רווח בין האותיות. על כן לכתחילה יגרד קצת סביב הנקב כדי לחשוש לפוסלים (קול יעקב וקסת הסופר).
ויש פוסלים אם לא יכול לגרד- (מקדש מעט ומלאכת שמים).
אם נתפשטו אותיות מחמת לחות[2] תוך כדי כתיבה, והתפשטות זאת (אפורה-לא שחורה) מגיעה מאות לאות, אין זה נחשב נגיעה לענין "מוקף גויל".
מכל מקום, הכתם יכול לגרום לפסול מחמת שינוי צורת האותיות.
מרווחים בסת"ם
מכיון שעל כל אות להיות "מוקפת גויל", הרווח המינימלי בין אותיות הוא שיהיו ניכרות כשתי אותיות, והרווח המקסימלי הוא בכדי שלא תיראה תיבה כשתי תיבות (נקרא "שיעור יו"ד" אבל זהו לא מדד מוחלט).
בין שתי מילים חייב להיות רווח שיהיה ניכר שהן שתי מילים.
הרווח המקסימלי בין שתי מילים הוא "שיעור פרשה" דהיינו שלש אותיות (זוהי דעת ר"ת לחומרא. לראשונים אחרים תשע אותיות מהוות "פרשה"). מכיון שגם יו"ד היא אות, יש לשמור על רווח של פחות משלש יו"דים- לחומרא.
אם יש רווח של שלש יו"דים בין מילים, צריך לשאול מורה הוראה שיראה את המקרה הספציפי, ויכריע אם נוצרה כאן "פרשה".
(לגבי פרשיות פתוחות וסתומות, ראה להלן בפרק הדן בנושא)
בין שורות יש להשאיר "כמלא שיטה", דהיינו רווח בעובי של הכתב.
מעל לשורה הראשונה בפרשייה יש להשאיר רווח מספיק לצוארי הלמ"דים, ומתחת לשורה התחתונה רווח מספיק לרגל כ"ף סופית.
משמאל לעמוד אין שיעור לרווח, ומספיק כל שהוא.
מימין לעמוד (הראשון) נוהגים להשאיר מספיק קלף "בכדי לגלול" את הפרשה.
אם צריך למחוק מילה שנכתבה בטעות כפולה בתו"מ, לכתחילה יש למחוק את השניה. אבל אם יש לפני הראשונה אות שאפשר להאריך (אפילו ה או ת) אזי ימחק את הראשונה ויאריך את האות שלפניה, כדי שלא יישאר רווח בשיעור פרשה (דהיינו לא יותר מ3 יודים).
וכיוצא בזה- אם אפשר לתקן על ידי מחיקת חלק מכל אחת מהמילים הכפולות והארכת אחת האותיות, יעשה כך- ומותר אף בתו"מ, מכיון שלא הוספנו כל אות חדשה.
פרשיות פתוחות וסתומות- ראה פרק 8
שאלות לפרק כתיבה תמה, מוקף גויל, מרווחים בכתיבה ופרשיות
"Surrounded by parchment" מוקף גויל
An additional law, learned from the commandment "and you shall write" (referring to "ktiva tama"), is that each letter should be "surrounded by parchment" (gevil). In other words, no letter should touch another letter, the edge of the parchment, or a hole in the parchment.
The Jerusalem Talmud notes that sometimes letters touching disqualify the text, and sometimes they don't. To wit, touching only disqualifies if it happened during writing, but if touching occurred after writing, it doesn't constitute a "lack of surrounding parchment". (And in fact, according to this approach, it's not considered a "shinuy tsura" either!)
In practice, the Yerushalmi's opinion that surrounding parchment is only necessary during writing has been accepted - but only regarding holes and not regarding touching.
So for us, a hole beside a letter made after the letter was written is kosher, but touching that occurred after writing the letter is Passul.
Holes in the parchment
If one wrote over or touching a hole, and the hole wasn't filled by the ink, it's possul and should be corrected by scraping at the point of contact with the hole.
The Keset HaSofer writes about this in chapter 7, section 2: "...but if it's in a place where the letter is thick and the ink surrounds the hole on all sides, it's kosher (this seems to be the precise meaning of the Magen Avraham) (and it seems to me that one should stick a bit of parchment from the outside and fill the hole with ink)."
If a hole was made after writing, and the letter's shape wasn't changed - it's kosher.
If a letter like ב, ח, ט, כ, ס, ם, etc. (letters with 3 sides) was written around (and while touching) a hole - it's possul according to the Yerushalmi (because the touching occurred "outside" the letter at that moment), but later authorities declare it kosher - since now the hole is not in the "surrounding parchment" of the letter. (The Yerushalmi doesn't mean that the letter needs to be surrounded by parchment" even inside the letter" as one might mistakenly understand from the Shulchan Aruch's language!) But if the hole was made after writing, it's kosher according to all opinions, unless it fills the entire space of the letter, in which case some are lenient and some are strict (because it's as if the letter was "filled in").
If there's a hole beside a letter, and it's unknown whether it was there during writing or made afterwards - if the hole is large (such that one would assume the scribe would have seen it during writing), then it's permissible to assume the hole was made after writing - and it's kosher. But if the hole is small - we must be concerned that it might have existed during writing - and it's possul.
A hole connecting two letters, even if made after writing the letters, there's reason to invalidate it because now there's no space between the letters. Therefore, initially one should scrape a bit around the hole to be concerned for those who invalidate it (Kol Yaakov and Keset HaSofer). Some invalidate it if one can't scrape - (Mikdash Me'at and Melechet Shamayim).
If letters spread due to moisture during writing, and this spreading (gray - not black) reaches from one letter to another, it's not considered touching in terms of "mukaf gvil". Nevertheless, the stain can cause invalidation due to changing the shape of the letters.
Spacing in STaM (Torah scrolls, tefillin, and mezuzot)
Since each letter must be "surrounded by parchment", the minimum space between letters is that they should be recognizable as two letters, and the maximum space is such that a word doesn't appear as two words (called "the measure of a yud" but this isn't an absolute measure).
Between two words there must be enough space that they're recognizable as two words. The maximum space between two words is "the measure of a paragraph", namely three letters (this is Rabbeinu Tam's stringent opinion. For other early authorities, nine letters constitute a "paragraph"). Since even a yud is a letter, one should keep a space of less than three yuds - to be stringent. If there's a space of three yuds between words, one needs to ask a halachic authority to see the specific case and decide if a "paragraph" has been created here.
Between lines, one should leave "the fullness of a line", meaning a space the height equal to the actual writing.
Above the first line in a paragraph, one should leave enough space for the necks of lameds, and below the bottom line enough space for the leg of a final kaf.
To the left of the column there's no minimum space, and any amount is sufficient.
To the right of the (first) column, the custom is to leave enough parchment "to roll" the section.
If one needs to erase a word that was mistakenly written twice in Torah scrolls, tefillin, or mezuzot, initially one should erase the second one. But if before the first one there's a letter that can be lengthened (even a ה or ת), then erase the first one and lengthen the letter before it, so that a space the size of a paragraph (i.e., no more than 3 yuds) isn't left.
Similarly, if it's possible to correct by erasing part of each of the duplicate words and lengthening one of the letters, do so - and it's permitted even in Torah scrolls, tefillin, and mezuzot, since we haven't added any new letter.
Ptuhcot and Stumot - see chapter 8
