for English translation-scroll down
[שיעור וידאו חלק א] [שיעור וידאו חלק ב]
האזכרות
הגדרות
עשרת השמות (להלן "אזכרות") בהן נקרא הקב"ה, הן :
יהוה, יה, אל, אלוה, אלהי, אלהים, שדי, צבאות, אדני, אהיה.
שאר כינוים המתארים את הקב"ה אינן בכלל "אזכרות" ודינים אלו אינן חלים עליהם.
"נטפלות"
האותיות הנוספות על האזכרות, לפניהן ואחריהן, כגון לאלהיכם, ליהוה וכיוצ"ב, נקראות "נטפלות" לשמות.
הנטפלות לפני השמות אין לקדשן ומותר למחקן, ואילו הנטפלות בסוף השמות יש לקדשן ואסור למחקן.
אין אפשרות לשנות אות נטפלת לאות עיקרית (קסת הסופר), כגון אם כתב אלהינו ורוצה לחבר את הנ-ו להיות ם, אך היריעות שלמה מתיר.
(ולכאורה ה"קסת" אינו מובן, מדוע לא יוכל לחברן ויתקדש בזמן החיבור?)
"לשמה"
לפני כתיבת אזכרה, יש לומר ("לקדש") בפה "(הריני כותב) לשם קדושת השם"[1]
אם קידש רק במחשבה, מועיל בדיעבד לפי רוב הפוסקים.
הט"ז ממליץ להתנות בתחילת הכתיבה "וכל האזכרות שבו לשם קדושת ה'", וזה יועיל במקרה שקידש אזכרה רק במחשבה, לצרף את ה"דיבור" שהיה בהתחלה. אך אין לסמוך על זה כאשר לא קידש את השם בכלל.
אם התחיל לכתוב שם ללא קידוש מראש, יכול לקדש באמצע, ואז יחול הכלל "קידושו וגמרו באים כאחד". אבל כל זה רק בתנאי שידע שהוא כותב אזכרה!
לא יפסיק באמצע כתיבת אזכרה, אך אם הפסיק ולא הסיח דעתו לא פסל, ואם הסיח דעתו- יקדש מחדש בטרם ימשיך.
כמו שחובה לקדש שם קודש, כך אסור לקדש שם חול, כגון "אלהים אחרים".
לפי קסת הסופר, אם קידש צריך לקדור, אך לפי משנת הסופר, אם עבר וקידש, הקדושה לא חלה. למעשה, יש לשאול מורה הוראה אם קידש שם חול.
לגבי שמות מסוימים בתורה, אשר הראשונים הסתפקו בהם אם הן קודש או חול[2] יש לקדש אותן "על תנאי", בנוסח "אם שם זה קודש, הריני כותב אותו לשם קדושת השם, ואם הוא חול, הריני כותב אותו לשם קדושת ספר תורה".
לפני כתיבת אזכרה יש לבדוק את כמות הדיו שבקולמוס. אם חסר דיו יש להוסיף, ואם יש יותר מדי יש לכתוב אות אחת לפני האזכרה, או לפחות "לשפץ" איזה אות, וזאת משתי סיבות: שלא יזל יותר מדי דיו באות הראשונה, וגם מפני ש"צריך לקדש את הדיו שעל הקולמוס" (כ"כ קסה"ס, ולא ברור מה המקור לזה)
אם נגמר הדיו באמצע כתיבת אזכרה, יש לנסות לקחת דיו מאותיות רוויות אם יש, ואם לא, אפשר למלא בזהירות ו"לתקן" אות כלשהי בטרם השלמת האזכרה.
כשכותב אזכרה זהה מספר פעמים ברצף (כגון שהשאיר שמות הוי"ה לכתיבה לאחר שיטבול) לכתחילה יש לקדש כל שם בנפרד, אך אם קידש פעם אחת לכולם מועיל בדיעבד.
ברם, אם קידש מספר אזכרות שונות ביחד- אינו מועיל.
איסור מחיקת אזכרות
אסור מדאורייתא[4] למחוק או לקלקל אזכרה שנכתבה במודע (שהכותב ידע שזו אזכרה).
אין הבדל אם האזכרה נכתבה בפסול, או באיזה חומר נכתבה, כל שהכותב ידע שזו אזכרה אסור למחקה.
גם אם איכשהו נמחק חלק מאזכרה, אסור למחוק את מה שנשאר, אבל אפשר למחוק ולכתוב מחדש אות או אותיות שנשתנו צורתן (אם לא צריך "כסדרן")
כאשר קורה וכתב גג של ך רחבה מדי (ונראית כר' גדולה) וצריך לבטלה מצורתה על מנת לכתבה מחדש (או למחקה לגמרי לרד"ך), יש לגרד באופן שבאף רגע לא תחזור צורת ך, שכן מאותו רגע כבר אסור להמשיך את המחיקה.
כלל זה תקף, כמובן, לכל מצב דומה.
טעויות כתיב באזכרות
אם הוסיף או חיסר אות באזכרה, אין קדושה ממקום הטעות והלאה, ומותר למחוק ממקום הטעות ולכתוב כנדרש.
אם כתב אזכרה במקום הלא-נכון, אפשר "לקדור"[5] אותה (לחתוך "חלון" בקלף ולהוסיף טלאי), אך לא "לקלוף" (להוריד רק את השכבה עם הכתב).
ה"קול יעקב" מתיר למומחה מוחזק לקלוף בחתיכה אחת את כל האזכרה.
אם כתב אזכרה במקומה הנכון, אך לא קידש (ופסולה), אין אפשרות לקדור, וחייב להחליף את היריעה, מפני שאין דרך לתקן (ו"לקול יעקב" מותר למומחה לקלוף).
מאידך, אין היתר לקלוף אזכרה שנכתבה בכוונה ובמקומה הנכון- כדי לתקן טעות אחרת כגון דילוג שורה או כדי להגיע לתיקון קודם משום "שלא כסדרן" (ושוב, ל"קול יעקב" מותר)
אם כתב יהודה במקום הוי"ה, דהיינו שפשוט הוסיף דל"ת בטעות, תלוי מה התכוון לכתוב. אם אכן היה צריך להיות הוי"ה, וגם התכוון לכתוב כן, אפשר לעשות מן הדלת ה"א, ואז למחוק את הה"א האחרונה. אבל אם למעשה חשב שהוא כותב יהודה, לא יועיל עכשיו לתקן ולקדש.
הכלל בשאלות כגון אלו, הוא תמיד לשאול שלש שאלות (אי אפשר לענות על פי שתי שאלות בלבד) והן:
מה היה צריך לכתוב?
מה התכוון לכתוב?
מה כתב בפועל?
כשיש את התשובות לשלשת השאלות הללו- התשובה תמיד תהיה קלה. אם חסר תשובה לאחת מן השאלות-אי אפשר לענות על השאלה!
שאלות לפרק האזכרות ודיניהן
Azkarot- The names of Hashem and their Halachot
Definitions
There are 10 names that Hashem is called by and they are listed here as follows:
יהוה, יה, אל, אלוה, אלהי, אלהים, שדי, צבאות, אדני, אהיה
There are other terms used to describe Hashem but are not considered to be Azkarot and do not have the applicable laws apply to them.
“Nitpalot”
The letters that are added in the beginning or end of the names are called nitpalot (such as לאלהיכם, ליהוה)
Nitpalot that precede the name do not carry any kedusha and would be permitted to be erased. While Nitpalot that come at the end of the name do carry kedusha and would not be permitted to erase.
It is not permitted to transform Nitpalot into actual letters of the name. For example, one is not allowed to make the Nun and Vav of אלהינו and to write a Mem sofit to spell Elokim.
Lishmah
Prior to writing one of the names, one is required to sanctify the act by verbally pronouncing “L’shem kedushat Hashem” (I am writing for the Kedusha of HaShem’s name)
Conversely, it is not allowed to sanctify a non sacred name such as “elohim acherim.”
There are instances of names that we are unsure if they are considered holy or profane. Prior to writing those names, a conditional pronouncement is verbalized. “If this name is holy then I am writing it L’shem Kedushat Hashem, and if it is profane then I am writing L’shem kedushat sefer Torah.
If one did not verbalize the intention prior to writing the name but only thought it, there are some who say it is acceptable bidieved (Rama) while others invalidate it.
Prior to writing a name, one should check the amount of ink in the kulmus. If it needs more ink, then more should be added and if it has excessive ink then one should write another letter before the name or at least to use the ink to go over another letter. This is in order that there should not be excess ink on the first letter of the name and also in order to “sanctify” the ink that is in the kulmus prior to writing the name.
When one is writing multiple names at the same time (sometimes the sofer leaves space for them and writes them all at the same time so that he can write them all after going to the Mikveh), l’chatchila, each name needs to be sanctified individually. However, it is valid bidieved if he only did it in the beginning. This would only work, however, if the names were all the same.
The Taz is in favor of having in mind all the names that he will write by saying “all the names should be l’shem kedushat Hashem. He argues that this would be acceptable if one had forgotten to verbalize his intention before writing any one of the names (as long as he had at least the thought of intention).
Prohibition to erase the names
It is a biblical prohibition to erase or ruin one of the names that were intentionally written (that the sofer knew that this was a name). Also, if somehow a part of a name gets erased, it is prohibited to erase the rest. There is no difference if the name was written as invalid or was written with any other type of material.
If a correction needs to be made to the head of a Kaf sofit because it is too wide and it looks like a Resh, it would need to lose its status as a proper letter shape in order to write it anew. One should make sure not to shorten the head so that it does not at any point turn into a Kaf sofit in this manner. Because at that point it would not be permitted to erase further. This is a general rule that applies in other situations with similar circumstances.
If one had accidentally erased a part of the name, it is not permitted to erase the remainder.
Mistakes in the names
If there is an extra letter or a missing letter in a name, then there is no kedusha from that point and on and it would be permitted to erase from the point of the error and to write appropriately.
If one wrote a name in the wrong place, according to the Rama, one can cut out that place from the klaf.
It is not permitted to remove a layer of klaf containing the name. (However, the Yeriot Shlomo permits one to do so.)
If one had written the name in the correct place but had not properly sanctified the name, then the entire Yeriah (section) needs to be replaced. The Yeriot Shlomo holds that one may remove the outside layer of Klaf containing the name.
If one had written יהודה in the place of יהוה, then it depends on what was supposed to have been written and what his intention was. If indeed, the word was supposed to be a name and he also had in mind to write the name, then it would be possible to make the Heh from the Dalet and to erase the last Heh. However, if he thought he was writing Yehuda, then there is no remedy to fix the mistake and to make it sanctified.
The general rule is that one must ask three questions in order to ascertain the halacha.
- What was supposed to be written
- What was his intention to write
- What did he actually write
Once you have the answers to all three questions, it will always be easy to know what to do.
