for English translation-scroll down

 הקדמה

מאז תקנת עזרא[1] ובית דינו להשתמש אך ורק בכתב "אשורי" למצוות סת"ם[2], עברו שנים רבות ועם ישראל חווה גלות בין עמים ותרבויות שונות.
במקביל להתפתחות מנהגים וסגנונות שונים בקיום תרי"ג מצוות בכלל, קיבל הכתב האשורי גוון שונה כמעט בכל איזור אליו גלינו.

המעבר מכתב העברי הקדום לכתב האשורי מתרחש בתקופת גלות בבל, כשהיהודים נחשפים לתרבות הארמית. כתב העברי הקדום, שהתפתח מכתב פיניקי, שימש העם היהודי לכתוב כתובות ומסמכים עד הגלות. בבבל, היהודים מתמקדים בכתב האשורי, שהיה נפוץ באימפריה הפרסית ומאופיין בפשטות רבה יותר לכתיבה וללמידה.

בחזרתם לירושלים, היהודים ממשיכים להשתמש בכתב האשורי, שהופך להיות הכתב המרכזי לטקסטים דתיים וחוקיים. המעבר הדרגתי לכתב זה משקף את השינויים התרבותיים וההיסטוריים של העם היהודי ומתקיים לאורך מאות שנים, כששני הכתבים חיים זה לצד זה.

בעקבות התיישבות היהודים בצפון אפריקה ואירופה לאחר חורבן בית המקדש השני, כתב האשורי מתקבע ככתב העיקרי לכתיבת ספרי קודש. 

באופן כללי, ניתן לחלק את סגנונות הכתב האשורי הקיימים לשני קטגוריות:  הסגנונות שהתפתחו בקהילות יהודיות בארצות הנצרות נקראות "כתב אשכנזי", והסגנונות שהתפתחו בקהילות היהודיות בארצות האיסלאם נקראות "כתב ספרדי". 
אלו קבוצות כלליות, וקיימים שינויים קלים מעדה לעדה, אשר הן ענין של סגנון בלבד, ואין להן כלל השלכות הלכתיות.

מכיון שאין שיעור לעובי האותיות- גם אותיות כגון אלו כשרים לסת"ם:

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ך ל מ נ ס ע פ ף צ ץ ק ר ש ת

והסגנונות שאנו משתמשים בהם היום, התפתחו משיקולי יופי וטעם ולאו דווקא מסיבות הלכתיות או "על פי קבלה"[3].

סגנונות כתב סת"ם הנפוצים כיום:

כתב אשכנזי: [4]

להלן שיעור מוקלט על "משנת סופרים"  וקובץ PDF   של ה"משנת סופרים" כולל סיכום.

לפי האר"י ז"ל (יש אומרים רק בתפילין)  

כתב ספרדי: [5]  (הכתב ה"ספרדי" גם נחשב "כתב אר"י)

כתב המיוחס[6] ל"אדמור הזקן" בעל התניא: (אשר בעצם הינו הכתב הרוסי המקובל, עם כמה שינויים קלים על ידי בעל התניא)

כל הסגנונות[7] הללו כשרים לסת"ם, שכן הן וריאציות לגיטימיות הנהוגות בישראל.

 צורת האותיות בכתבים השונים

בפרק זה יפורטו צורות האותיות לכתחילה. שינויי צורה יידונו בפרק המיועד לכך.

בסעיפים הבאים הבאתי דוגמאות לאותיות מכתב אשכנז, ספרדי, אר"י (כשיש הבדל) ואדמוה"ז

אות   א  

אות אלף מורכבת מ"גוף" ושני יודים. לפי האר"י יו"ד ודל"ת (בחלק מן האלפ"ים בתפילין), וכך רואים גם בכתב אדמוה"ז ולפעמים בכתב ספרדי.
על היודים להיות מחוברים לגוף באמצעו ולא בקצותיו.
יש לכתחילה לעשות עוקץ בראש היוד העליונה.
בקצות הגוף יש לכתחילה לעשות כיפוף קטן.
אם נתמלא אחד הראשים, כך שלא ניכר כלל ראש אלא מלבן- אפשר להוסיף ראש גם בתו"מ, והמ"ב מחשיב את זה לשינוי צורה.
אם פינת אחד הראשים נוגע בגוף, הוי שינוי צורה, אך אם רק קוץ מותר להפריד.

אות   ב  

בי"ת מורכבת מדל"ת "בתוך גרון של וא"ו".
לפי הירושלמי (ברכות) יש לבי"ת שני עוקצים- אחת כלפי מעלה ואחת "כלפי האל"ף" (אחורה).     
מכיון שלפי הרח"ו יש לעשות לבי"ת "תג אחד", מוסיפים בכתב הספרדי תג על גגה, ולפי מנהג אשכנז תג זה מיוצג על ידי העוקץ שעל פניה.
החזו"א ממליץ לעשות את גב הבי"ת באלכסון, כדי שהעקב לא ייכנס בתוך חלל האות שלפניה.
אם למטה יש רק פינה מרובעת ללא עקב-כשר.
אם למעלה עגולה בימין-כשר בדיעבד ויש לתקן גם בתו"מ.

אות   ג  

גימ"ל מורכבת מזי"ן ויו"ד.
יש לכתחילה לעשות את רגלה הימני מעט יותר נמוך מהשמאלי.
בכתב אשכנזי היו"ד מוטה קצת כלפי מעלה, אך בכתב הספרדי לא נהגו כן.
בכתב אשכנזי הרגל יוצאת מאמצע הראש, ובספרדי מן הקצה הימני.
בעבר, גוף הג' היה ישר, ומושבה נמוך מן האות הבאה. בתקופת הראשונים תיקנו לעשות את גופה באלכסון, ואת מושבה בגובה שאר המושבים.
אם נתחברה הרגל לגוף, כשר רק אם נשאר חלק בולט מהגוף כלפי מטה, ומכל מקום יש לתקן אפילו בתו"מ.

אות   ד 

אות דל"ת מתוארת כמורכבת מ"שני ווים". העוקץ שעל פניה מסמל את ראש הוא"ו האחת (הפוכה) וה"עקב" את ראש הוא"ו השני.
אם אין "עקב"- אך יש זוית חדה-כשר (ויש לתקן)
יש לשמור על רוחב הגג (וכן מיקום הרגל קרוב לצד ימין...) כדי שלא תידמה לזי"ן.
אורך הרגל לפחות כאות קטנה, ולא יאריכה כדי שלא תידמה לך'.
בכתב אשכנזי הרגל מוטה קלות ימינה. 
מכיון שלפי הרח"ו יש לעשות לדל"ת "תג אחד", מוסיפים בכתב הספרדי תג על גגה, ולפי מנהג אשכנז תג זה מיוצג על ידי העוקץ שעל פניה.

על פי קסת הסופר (ומקורו בשו"ע הרב) יש לעשות עוקץ  על קצה ימין, אך כנראה זהו שיבוש בהעתקה, והכוונה (עדיין) לאותו עוקץ המוכר לנו בצד שמאל.

אות   ה 

אות ה"א בנויה מדל"ת עם יו"ד הפוכה בתוכה.
יש לשמור על מרחק בין היו"ד לגג בכדי שאדם ממוצע יוכל להבחין ברווח גם ממרחק קריאה. 
אם נגעה היו"ד בגגה, אפילו על ידי קוץ דק-הוי שינוי צורה.  (ולא יועיל תינוק) 
אבל ביריעות שלמה מצא קולא להפריד אם נעשתה נגיעה דקה מאוד לאחר הכתיבה (קישור)

לפי רוב הפוסקים, על הרגל השמאלית להיות בגודל "אות קטנה" (דהיינו יו"ד) אבל לפי הרא"ש[1] מספיק שתינוק מכיר את האות. לכן, אם היו"ד קטנה מדי ותינוק מכיר את הה"א, מותר לתקנה בהוספת דיו גם בתו"מ. 
אם אורך רגלה הימנית פחות מאות קטנה (קצת יותר מעובי הקולמוס)- הוי שינוי צורה.
אם היו"ד באמצע רוחב הגג, או מול אמצע גובהה- כשר בדיעבד ויש לתקן.  
מכיון שלפי הרח"ו יש לעשות לה"א "תג אחד", מוסיפים בכתב הספרדי תג על גגה, ולפי מנהג אשכנז תג זה מיוצג על ידי העוקץ שעל פניה.

אות   ו  

יש לשמור על ראש צר, כדי שלא תידמה לרי"ש, ועל רגל מספיק ארוכה, כדי שלא תדמה ליו"ד.
אם אין לוא"ו כלל ראש, הוי שינוי צורה ולא יועיל תינוק.
יש לעשות את פינת הראש עגולה, כדי שלא תידמה לזי"ן.
אם עשאה מרובעת יש פוסלים ויש מכשירים. אבל אם הזוית חדה-הוי שינוי צורה.
לפי האר"י, יש להוסיף עוקץ על פניה, ורגלה הולך וצר עד לשפיץ.

אות   ז 

ראשה חייב להיות ריבוע ולא מלבן, ופינותיה חדות. אם הפינות עגולות ראה אות טי"ת.
חשוב שרגלה תצא מאמצע הראש, כדי שלא תידמה לדל"ת.
אם עשה רגלה ארוכה מהרגיל, יש לחשוש שתשתנה צורתה לנו"ן סופית.
אם עשה רגלה קצרה מאוד, יש חשש שתשתנה לצורת יו"ד.

אות   ח 

אות חי"ת בנויה משני זיינ"ים וחטוטרת על גביהן. (כך דעת ר"ת, אך לרש"י ה"חוטר" הוא מקל בקצה גגה)
החי"ת כשירה בדיעבד גם ללא החטוטרת או המקל-אבל יש לתקן.
אם אורך אחת מרגליה פחות מאות קטנה (קצת יותר מעובי הקולמוס)- הוי שינוי צורה.
הראש הימני צריך לכתחילה להיות עגול בפינה הימנית העליונה (מדרש אותיות דר"ע).
לפי האר"י החלק הימני צריך להיות וא"ו. 
מכיון שלפי הרח"ו יש לעשות לחי"ת "תג אחד", מוסיפים בכתב הספרדי תג על גגה, ולפי מנהג אשכנז תג זה מיוצג על ידי העוקץ שעל פניה.
אם הרחיק הראשים הרבה, עד שלא ניכרת "חטוטרת"- הוי שינוי צורה.
אם הראשים התחברו כשירה.
אם החטוטרת מחוברת לאמצע הראש\ים- כשרה אבל חייב לתקן.

 אות   ט  

אות טי"ת מורכבת מכא"ף וזי"ן.
אין לכופף את ראש הטי"ת יותר מדי, כדי שלא ייראה כמו פ"א.
אם לא היה כפוף כלל מטה, צריך עיון אם תינוק מועיל כדי לתקן.
יש לכתחילה לעשות את ימין מושבה עגול, ושמאלה מרובע.
יש מחלוקת בין תלמידי האר"י אם לעשות את צד שמאל כוא"ו או כזי"ן [2]. 
אם ראשה עגול (אפילו עם תגים) צריך עיון אם ניתן להכשיר על ידי תינוק (וכן בכל הראשים עם תגים)
אם יש נגיעה דקה מאוד (קו דק) בין הראשים- בתו"מ יפריד , אך בס"ת יש לבטל את צורת האות ולהשלים מחדש (ולרד"ך למחוק את כל האות).

סרטון שיעור צורת אותיות י-ת ותגים

אות   י  

יש לעשות ליו"ד עוקץ עליון לכתחילה, ועל פי רוב הפוסקים יש לעשות לה "עוקץ רבינו תם" אשר מעכב אפילו בדיעבד. בכתב ספרדי אין עוקץ זה מעכב בדיעבד.
יש לשמור שעוקץ זה יהיה קטן מאוד ודק-כדי שלא תידמה לח' קטנה.
לכתחילה יש לעשות את פניה מוטים קצת פנימה[3]. 
מכיון שלפי הרח"ו יש לעשות ליו"ד "תג אחד", מוסיפים בכתב הספרדי תג על גגה, ולפי מנהג אשכנז תג זה מיוצג על ידי העוקץ שעל פניה.
יש הנוהגים[4], גם בכתב ספרדי, לא לעשות "תג" נוסף זה, מחשש לקלקול צורת היו"ד, (ולכאורה אינו מובן איך מוותרים על דבר כזה בגלל חסרון בסופר!)
אם אין רגל הוי שינוי צורה, אם אין עוקץ עליון כשר וחייב לתקן.

אות   כ  

יש לשמור על רוחב שלש קולמוסים.
בצד ימין צריכה להיות עגולה למעלה ולמטה.
אם עשה מרובע למעלה, פסול, ואפשר לתקן בהוספת דיו, לאחר הבחנת תינוק.
אבל אם עשאה מרובעת למטה אין מועיל תיקון אפילו אם תינוק מכירה.

אות   ך

צורתה כמו אות ר'- אך רגלה באורך כפליים מגגה (לכתחילה) או לפחות כך שאם יכפפנה תהיה בצורת כ' כפופה.
ומכל מקום, גם אם אינה כפליים מגגה, ניתן להקל (ובמיוחד עם תיקון) אם תינוק מכירה, או אם רגלה ארוך באופן בולט מגגה.

אם מרובעת בימין ראשה- ה"משנת סופרים" פוסל (ומתיר לתקן בהוספת דיו) ואחרונים אחרים מכשירים בדיעבד (ומכל מקום ראוי לתקן)

שאלון לאותיות א-ך

אות   ל  

אות למ"ד מורכבת מ(מעין) כא"ף ווא"ו, אלא שמושב הכא"ף קצר מהגג.
חיבור הוא"ו לגוף צריך לכתחילה להיות בזוית ולא בעיגול.
אם אין לצואר "ראש" אלא קו משוך בשוה חייב לתקן, ובינתיים יכול להניח בלי ברכה (קולא של המ"ב לעומת אותיות אחרות)
אורך הצואר חייב להיות כמלא וא"ו, כי יש הפוסלים אפילו בדיעבד אם קצר מזה.
למעשה, ניתן לתקן על ידי גירוד בתוך ה"גרון" כדי להשלים את גובה הצואר (ולא הוי חק תוכות, כי צורתה עדיין עליה)
אם הצואר קצר מיו"ד- הוי שינוי צורה גמור.
בכתב אשכנזי יש לכתחילה להטות צוארה מעט קדימה, וכן לתת לראש כיפוף קטן כלפי מטה.
בכתב הספרדי הראש כפוף מעט אחורה.
אם אין לה מושב כלל פסולה, אלא אם כן הרגל כפופה היטב פנימה, שאז אפשר לתקן.

אות   מ  

אות מ"ם מורכבת מכא"ף ווא"ו. מכל מקום, לכתחילה יש לעשות את ימין מושבה מרובע ולא עגול.
החיבור בין הכ"ף לוא"ו צריך להיות עבה, עם "פגימה" קטנה בחצי עובי הגג.
אם נתמלאה הפגימה יש פוסלים, אבל מותר לתקן אף בתו"מ.
הוא"ו צריכה להיות נטויה מעט.
כל הפסק בין הגוף לחרטום (הוא"ו) פוסל, ואם ניכר להדיא הוי שינוי צורה לכל הדעות.
כל נגיעה בין המושב לחרטום הינה שינוי צורה.

אות   ם  

אות מ"ם סופית מורכבת אף היא מכא"ף ווא"ו, אך היא סגורה.
יש לעשות את פינות המושב חדות. אם אינה מרובעת למטה, יש חשש שתידמה לס'.
הפינה הימנית העליונה מעוגלת בכתב האשכנזי, ומרובעת בכתב הספרדי.
אם אין גגה בולט לצד שמאל, כשרה ויש לתקן, וכנ"ל בס'.
אם יש בה הפסק כלשהוא פסולה, ולדעת חלק מהפוסקים הוי שינוי צורה, וכנ"ל בס'.

אות   נ  

בכתב האשכנזי הצוואר יוצא מאמצע הראש, ובכתב הספרדי מצידו הימני.
מכל מקום, בכתב הספרדי צריך מאוד להיזהר לעשות את ראשה צר,עם כניסה קלה פנימה, כדי שלא תידמה בקלות לכ"ף.
מושבה צריך לכתחילה לבלוט מרוחב הראש משני צידיו.
בעבר, גוף הנ' היה ישר, ומושבה נמוך מן האות הבאה. בתקופת הראשונים תיקנו לעשות את גופה באלכסון, ואת מושבה בגובה שאר המושבים. (כמו באותיות ג', וצ')

אות   ן  

נו"ן סופית צורתה בדיוק כמו אות זי"ן, אך ארוכה ממנה בקולמוס אחד "בכדי שיכפפנה" לעשות נו"ן כפופה.
הרגל יוצאת מאמצע הראש גם בכתב הספרדי.

אות   ס 

סמ"ך מורכבת מכ"ף ווא"ו סגורים.
יש לשמור על עיגול של גבה וצדדיה כדי שלא תידמה למ"ם סתומה.
אם יש בה הפסק כלשהוא פסולה, ולדעת חלק מהפוסקים הוי שינוי צורה (כמו ם')

אות   ע  

העי"ן מורכבת מנו"ן וזי"ן. בכתב האר"י וספרדי נו"ן וא"ו.
מושבה צריך להיות מתחת לגובה האותיות, כדי שיוכל להצמיד את האות שאחריה גם למעלה.
אם אחד מראשיה "קו משוך בשוה" דהיינו שאין "ראש"- פסולה, ולמשנה ברורה הוי שינוי צורה. לפי שאר אחרונים מותר להוסיף ראש גם בתו"מ.
אם יש נגיעה דקה מאוד (קו דק) בין הראשים- בתו"מ יפריד, אך בס"ת יש לבטל את צורת האות ולהשלים מחדש (ולרד"ך למחוק את כל האות).

אות   פ  

אות פ"א מורכבת מכ"ף עם וא"ו הפוכה בתוכה.
בכתב האשכנזי עושים כניסה קטנה בגב (חלל) האות, כדי לשוות לשטח הלבן צורה של בי"ת, אך אין זה לעיכובא.
אם יש נגיעה דקה מאוד (קו דק) בין הוא"ו ההפוכה לגוף- בתו"מ יפריד, אך בס"ת יש לבטל את צורת האות ולהשלים מחדש (ולרד"ך למחוק את כל האות)

אות   ף  

החלק העליון של פ"א סופית זהה לפ"א כפופה.
רגלה, היורדת ישר, צריכה להיות באורך מספיק "בכדי שיכפפנה" לעשות פ"א כפופה.
אין עושים את ה"כניסה" של הגב, שעשינו בפ' כפופה בכתב האשכנזי.

יש הנוהגים לעשות את הפינה הימנית-עגולה (הגהות מיימוניות)

אות   צ  

אות צד"י מורכבת מנו"ן ויו"ד. בכתב האר"י היו"ד הפוכה (על פי הבנתו בזוהר).
על המושב להיות קצת יותר רחב מהראש.
כל הפסק בין היו"ד לגוף פוסל, ואם ניכר להדיא הוי שינוי צורה לכל הדעות.
בעבר, גוף הצ' היה ישר, ומושבה נמוך מן האות הבאה (כמו באות ע' כיום). בתקופת הראשונים תיקנו לעשות את גופה באלכסון, ואת מושבה בגובה שאר המושבים.
אם אחד מראשיה "קו משוך בשוה" דהיינו שאין "ראש"- פסולה, ולמשנה ברורה הוי שינוי צורה. לפי שאר אחרונים מותר להוסיף ראש גם בתו"מ.
אם יש נגיעה דקה מאוד (קו דק) בין הראשים- בתו"מ יפריד , אך בס"ת יש לבטל את צורת האות ולהשלים מחדש (ולרד"ך למחוק את כל האות)

אות   ץ  

החלק העליון של צד"י סופית זהה לצד"י כפופה.  
רגלה, היורדת ישר, צריכה להיות באורך מספיק "בכדי שיכפפנה" לעשות צד"י כפופה.
אם אחד מראשיה "קו משוך בשוה" דהיינו שאין "ראש"- פסולה, ולמשנה ברורה הוי שינוי צורה. לפי שאר אחרונים מותר להוסיף ראש גם בתו"מ.
אם יש נגיעה דקה מאוד (קו דק) בין הראשים- בתו"מ יפריד , אך בס"ת יש לבטל את צורת האות ולהשלים מחדש (ולרד"ך למחוק את כל האות)

אות   ק  

אות קו"ף מורכבת מכ"ף וזי"ן. בכתב הספרדי אין לזי"ן ראש. 
על ראש הזי"ן להיות קרוב לגג, אך במרחק שקל לקורא לראות שאינה מחוברת (בדומה לה"א).
אם יש נגיעה דקה מאוד (קו דק) בין הרגל לגוף-  יש לבטל את צורת האות ולהשלים מחדש (ואפילו לרד"ך אין צורך למחוק את כל האות כי הרגל הינה גוף נפרד לגמרי)
על גוף הזי"ן להיות נוטה מעט ימינה לכתחילה.
מכיון שלפי הרח"ו יש לעשות לבי"ת "תג אחד", מוסיפים בכתב הספרדי תג על גגה, ולפי מנהג אשכנז תג זה מיוצג על ידי העוקץ שעל פניה, אלא שה"מעשה רוקח" כתב להכניס את התג קצת פנימה, כדי שלא לשוות לאות צורת למ"ד.

אות   ר 

יש לשמור על רוחב מספיק כדי שלא תידמה לוא"ו, ואין להאריך את רגלה, שמא תידמה לכ"ף פשוטה. 
אם עשאה מרובעת- יתקן בהוספת דיו, ואין בכך משום "שלא כסדרן", אלא אם כן תינוק קראה ד', או אם עשה זוית חדה ממש, שאז נשתנית לדל"ת גם ללא קריאת תינוק.
אם אורך רגלה פחות מאות קטנה (קצת יותר מעובי הקולמוס)- הוי שינוי צורה.

אות   ש  

אות שי"ן בנויה משני ואוי"ם וזי"ן. בכתב האר"י וספרדי הראש השמאלי הוא וא"ו.
לכתחילה יש לשמור ששלשת רגליה יתקבצו לחוד אחד.
לכתחילה יש לעשות עוקץ על ראשה האמצעי.
אם אחד מראשיה "קו משוך בשוה" דהיינו שאין "ראש"- פסולה, ולמשנה ברורה הוי שינוי צורה. לפי שאר אחרונים מותר להוסיף ראש גם בתו"מ.
אם יש נגיעה דקה מאוד (קו דק) בין הראשים- בתו"מ יפריד , אך בס"ת יש לבטל את צורת האות ולהשלים מחדש (ולרד"ך למחוק את כל האות)

אות   ת 

אות תי"ו בנויה מדל"ת עם וא"ו הפוכה בתוכה.
בכתב ספרדי יש נוהגים לעגל את הפינה הימנית.
יש לשמור לכתחילה שקצה הרגל השמאלית יהיה בקו ישר עם קצה הגג.
אם אורך רגלה הימנית פחות מאות קטנה (קצת יותר מעובי הקולמוס)- הוי שינוי צורה.

תגים

על פי הגמרא במנחות, יש לעשות שלשה תגים על הראשים השמאליים של אותיות ש.ע.ט.נ.ז.ג.צ.ץ.ן

באותיות עם יותר מראש אחד יש לעשותן על הראש השמאלי, ואת הראשים הימנים לעשות בשיפוע ועגולים בפינה הימנית "כדי שלא יהיו ראויים לעשות עליהן תגים-משום "אין מעבירין על המצוות". (בית יוסף)

ע"פ הגר"א (ועוד) יש לעשות את התגים בזמן הכתיבה, ולא כתוספת אח"כ, כמו שעושים סופרים רבים, ולכתחילה יש לחשוש לזה.

יש דעות לפיהן על התגים להיות בקצוות הראש, ויש דעות לפיהן על התגים להיות קצת פנימה מקצה הראש, ולא הוכרע סופית להלכה.

לכתחילה יש לעשות לתגים "ראש" כדי שידמו קצת לאות זיין.

יש נוהגים לעשות תג נוסף על אותיות ב.ד.ק.ח.י.ה, אבל לפי רוב האחרונים תג זה כבר קיים בגוף האות (בקצה השמאלי, כבדוגמת הכתב האשכנזי דלעיל) ואין צורך בתג נוסף מלבדו.

שאלות לאותיות ל-ת

The Letters                                    Video for א-ח

Since the decree of Ezra and his court to use only 'Ashurit' script for STaM (Torah scrolls, tefillin, and mezuzot), many years have passed and the Jewish people have experienced exile among various nations and cultures.
Alongside the development of different customs and styles in observing the 613 commandments in general, the Ashurit script has taken on different nuances in almost every region to which we were exiled.

The transition from ancient Hebrew script to Ashurit script occurred during the Babylonian exile when Jews were exposed to Aramaic culture. The ancient Hebrew script, which developed from Phoenician script, was used by the Jewish people for inscriptions and documents until the exile. In Babylon, Jews focused on the Ashurit script, which was common in the Persian Empire and characterized by greater simplicity in writing and learning.

Upon their return to Jerusalem, Jews continued to use the Ashurit script, which became the primary script for religious and legal texts. This gradual transition reflects the cultural and historical changes of the Jewish people and took place over hundreds of years, with both scripts coexisting.

Following the settlement of Jews in North Africa and Europe after the destruction of the Second Temple, the Ashurit script became established as the main script for writing holy books.

In general, the existing styles of Ashurit script can be divided into two categories: styles that developed in Jewish communities in Christian countries are called 'Ashkenazi script', and styles that developed in Jewish communities in Islamic countries are called 'Sephardic script'. These are general groups, and there are slight variations from community to community, which are merely stylistic and have no halakhic implications.

Since there is no prescribed measure for the thickness of the letters, even letters like these are valid for STaM: (give or take a detail…)

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ך ל מ נ ס ע פ ף צ ץ ק ר ש ת

The styles we use today developed from considerations of beauty and taste, and not necessarily for halakhic reasons or 'according to Kabbalah'."

The document then goes on to describe in detail the specific rules and considerations for writing each letter of the Hebrew alphabet in STaM. It includes information on the shape, proportions, and special features of each letter, as well as common errors to avoid and variations between different scribal traditions.

Letter Forms in Different Scripts

This chapter will detail the preferred forms of the letters. Variations in form will be discussed in the designated chapter.

In the following sections, I have provided examples of letters from Ashkenazi, Sephardic, Ari (when there's a difference), and Admor Hazaken scripts.

Letter א (Alef)

The Alef is composed of a 'body' and two Yuds. According to the Ari, it's a Yud and Dalet (in some of the Alefs in tefillin), and this is also seen in the Admor Hazaken script and sometimes in the Sephardic script. The Yuds should be connected to the body in the middle and not at the ends. There should preferably be a serif at the top of the upper Yud. At the ends of the body, there should preferably be a small “serif”. If one of the heads is filled in so that no head is visible at all but only a rectangle - it's possible to add a head even in Torah scrolls, tefillin, and mezuzot, and the Mishnah Berurah considers this a “Shinuy Tsura”. If the corner of one of the heads touches the body, it's a “Shinuy Tsura”, but if it's just a serif, it's permissible to separate it."

"Letter ב (Bet)

Bet is composed of a Dalet 'inside the throat of a Vav'. According to the Jerusalem Talmud (Berakhot), Bet has two serifs - one upward and one 'towards the Alef' (backward).
Since according to Rabbi Haim Vital, Bet should have 'one tag', in Sephardic script a tag is added on its roof, and according to Ashkenazi custom, this tag is represented by the serif on its face. The Chazon Ish recommends making the back of the Bet diagonal, so that the heel doesn't enter into the hollow of the letter before it. If at the bottom there's only a square corner without a heel - it's kosher. If the top is round on the right - it's kosher after the fact and should be corrected even in Torah scrolls, tefillin, and mezuzot.

Letter ג (Gimel)

Gimel is composed of a Zayin and a Yud. Preferably, its right leg should be slightly lower than the left. In Ashkenazi script, the Yud is slightly tilted upwards, but this wasn't practiced in Sephardic script. In Ashkenazi script, the leg comes out of the middle of the head, and in Sephardic script, from the right edge.
In the past, the body of the Gimel was straight, and its base was lower than the next letter. In the period of the Rishonim, it was adjusted to make its body diagonal, and its base at the same height as other bases. If the leg is totally fused to the body, it's only kosher if a protruding part of the body remains downward, and in any case, it should be corrected even in  tefillin, and mezuzot.

Letter ד (Dalet)

The Dalet is described as composed of 'two Vavs'. The serif on its face symbolizes the head of one Vav (inverted) and the 'heel' the head of the second Vav. If there's no 'heel' - but there's a sharp angle - it's kosher (and should be corrected) The width of the roof should be maintained (and the leg position close to the right side...) so it doesn't resemble a Zayin. The length of the leg should be at least as long as a small letter, and shouldn't be so long as to resemble a final Kaf. In Ashkenazi script, the leg is slightly tilted to the right.
Since according to Rabbi Haim Vital, Dalet should have 'one tag', in Sephardic script a tag is added on its roof, and according to Ashkenazi custom, this tag is represented by the serif on its face.

According to Keset HaSofer (and its source in Shulchan Aruch HaRav), a serif should also be made on the right edge, but this appears to be a copying error, and the intention is (still) for the same familiar serif on the left side.

Letter ה (He)

The He is built from a Dalet with a Yud inside. A space must be maintained between the Yud and the roof so that an average person can discern the gap even from reading distance.
If the Yud touched the roof, even by the thinnest line - it's a “Shinuy Tsura”. (And a “tinok”'s reading won't help) But in Yeriot Shlomo, a leniency was found if a very thin touch was made after writing.  

According to most authorities, the left leg should be the size of a 'small letter' (i.e., Yud) but according to the Rosh, it's enough if a “tinok” recognizes the letter. Therefore, if the Yud is too small and a “tinok” recognizes the He, it's permissible to correct it by adding ink even in tefillin and mezuzot. If the length of its right leg is less than a small letter (slightly more than the width of the quill) - it's a “Shinuy Tsura”.
If the Yud is in the middle of the roof's width, or opposite the middle of its height - it's kosher after the fact but should be corrected when possible.
Since according to Rabbi Haim Vital, He should have 'one tag', in Sephardic script a tag is added on its roof, and according to Ashkenazi custom, this tag is represented by the serif on its face.

"Letter ו (Vav)

One must maintain a narrow head so that it doesn't resemble a Reish, and a long enough leg so that it doesn't resemble a Yud. If the Vav has no head at all, it's a “Shinuy Tsura” and a “tinok”'s reading won't help. The corner of the head should be made round, so it doesn't resemble a Zayin. If made square, some disqualify it and some consider it kosher. But if the angle is sharp\acute - it's a “Shinuy Tsura”.
According to the Ari, a serif should be added to its face, and its leg should narrow down to a point.

Letter ז (Zayin)

Its head must be a square and not a rectangle, and its corners sharp. If the corners are round, see the letter Tet. It's important that its leg comes out from the middle of the head, so it doesn't resemble a Dalet.
If its leg is made longer than usual, there's concern it might change its form to a final Nun. If its leg is made very short, there's concern it might change to the form of a Yud.

Letter ח (Het)

The Het is built from two Zayins with a “Chutera” on top of them. (This is R' Tam's opinion, but for Rashi, the “Chutera” is a “stick” at the end of its roof) The Het is kosher after the fact even without the “Chutera” or stick - but it should be corrected.
If the length of one of its legs is less than a small letter (slightly more than the width of the quill) - it's a “Shinuy Tsura”.
The right head should preferably be round in the upper right corner (Midrash Otiot D'Rabbi Akiva). According to the Ari, the right part should be a Vav.
Since according to Rabbi Haim Vital, Het should have 'one tag', in Sephardic script a tag is added on its roof, and according to Ashkenazi custom, this tag is represented by the serif\stick on its end.
If the heads are so far apart that the “Chutera” is not recognizable - it's a “Shinuy Tsura”. If the heads are connected, it's kosher. If the “Chutera” is connected to the middle of the head(s) - it's kosher but must be corrected.

Letter ט (Tet)

The Tet is composed of a Kaf and Zayin. The head of the Tet should not be bent too much, so it doesn't look like a Pe.
If it wasn't bent at all downwards, it is unclear whether a “tinok”'s reading would allow fixing it.
Preferably, its right base should be round, and its left square.
There's a dispute among the Ari's disciples whether to make the left side as a Vav or as a Zayin.
If its head is round (even with tagim), it is unclear whether it can be made kosher by a “tinok”'s reading (and so for all heads with tagim)
If there's a very thin line connecting the heads - in tefillin and mezuzot, it should be separated, but in a Torah scroll, the form of the letter should be canceled and completed anew (and according to Radakh, erase the entire letter).

                                                                                              video for ט-ם

Letter י (Yud)

The Yud should preferably have an upper serif, and according to most authorities, it should have 'Oketz Rabbeinu Tam' which is Halachically crucial. In Sephardic script, this serif is not as crucial. Care should be taken that this serif is very small and thin - so the Yud doesn't resemble a small Het. Preferably, its face should be slightly tilted inward.
Since according to Rabbi Haim Vital, Yud should have 'one tag', in Sephardic script a tag is added on its roof, and according to Ashkenazi custom, this tag is represented by the serif on its face. Some practice, even in Sephardic script, not to make this additional 'tag', for fear of spoiling the form of the Yud, (and apparently, it's strange how such a thing is given up due to the scribe’s lack of skill!)
If there's no leg, it's a “Shinuy Tsura”; if there's no upper serif, it's kosher and must be corrected.

Letter כ (Kaf)

One should maintain a width of three kulmus widths. On the right side, it should be round at the top and bottom. If made square at the top, it's invalid, and can be corrected by adding ink, provided a “tinok” can recognize it. But if made square at the bottom, correction doesn't help even if a tinok recognizes it."

"Letter ך (Final Kaf)

Its form is like the letter Reish - but its leg is twice the length of its roof (preferably) or at least such that if it were bent, it would form a curved Kaf. Nevertheless, even if it's not twice its roof length, it can be lenient (especially with correction) if a “tinok” recognizes it, or if its leg is at least noticeably longer than its roof.

If its head is square on the right - the 'Mishnat Sofrim' disqualifies it (and allows correction by adding ink) while other later authorities consider it kosher after the fact (but it's still proper to correct it)

Letter ל (Lamed)

The Lamed is composed of (a kind of) Kaf and Vav, except that the base of the Kaf is shorter than the roof. The connection of the Vav to the body should preferably be at an angle and not rounded. If the neck has no 'head' but a line drawn evenly, it must be corrected, and in the meantime, it can be used without a blessing (a leniency of the Mishnah Berurah compared to other letters).
The length of the neck must be as full as a Vav, because some disqualify it even after the fact if it's shorter than this. In practice, it can be corrected by scraping inside the 'throat' to complete the height of the neck (and this isn't considered חק תוכות, because its form is still on it) If the neck is shorter than a Yud - it's a complete “Shinuy Tsura”.
In Ashkenazi script, the neck should preferably be tilted slightly forward, and the head should have a small bend downwards. In Sephardic script, the head is bent slightly backwards. If it has no base at all, it's invalid, unless the leg is well bent inwards, in which case it can be corrected.

Letter מ (Mem)

The Mem is composed of a Kaf and Vav. However, preferably its right base should be square and not round. The connection between the Kaf and Vav should be thick, with a small 'notch' in half the thickness of the roof. If the notch is filled in, some disqualify it, but it's permissible to correct even in tefillin and mezuzot. The Vav should be slightly tilted. Any separation between the body and the the Vav invalidates it, and if it's clearly noticeable, it's a “Shinuy Tsura” according to all opinions. Any touch between the base and the Vav is a “Shinuy Tsura”.

Letter ם (Final Mem)

The final Mem is also composed of a Kaf and Vav, but it's closed. The corners of the base should be made sharp. If it's not square at the bottom, there's concern it might resemble a Samech. The upper right corner is rounded in Ashkenazi script, and square in Sephardic script.
If its roof doesn't protrude to the left side, it's kosher and should be corrected, and the same applies to Samech. If there's any break in the letter’s closedness, it's invalid, and according to some authorities, it's a “Shinuy Tsura”, and the same applies to Samech.

Letter נ (Nun)

In Ashkenazi script, the neck comes out of the middle of the head, and in Sephardic script, from its right side. However, in Sephardic script, one must be very careful to make its head narrow, with a slight inward bevel, so it doesn't easily resemble a Kaf.
Its base should preferably protrude from the width of the head on both sides.
In the past, the body of the Nun was straight, and its base lower than the next letter. In the period of the Rishonim, it was adjusted to make its body diagonal, and its base at the height of other bases. (As with the letters Gimel and Tzadi)

Letter ן (Final Nun)

The final Nun's form is exactly like the letter Zayin, but longer by one quill width so that it could be bent to make a curved Nun. The leg comes out of the middle of the head even in Sephardic script.

Letter ס (Samech)

Samech is composed of a closed Kaf and Vav. One must maintain the roundness of its back and sides so that it doesn't resemble a closed Mem. If there's any break in the letter’s closedness, it's invalid, and according to some authorities, it's a “Shinuy Tsura” (as in the final Mem)

Letter ע (Ayin)

The Ayin is composed of a Nun and Zayin. In Ari and Sephardic script, it's a Nun and Vav. Its base should be below the height of the letters, so that the letter after it can be attached at the top as well. If one of its heads is a 'line drawn evenly', meaning there's no 'head' - it's invalid, and according to the Mishnah Berurah, it's a “Shinuy Tsura”. According to other later authorities, it's permissible to add a head even in Torah scrolls, tefillin, and mezuzot. If there's a very thin line between the heads - in tefillin and mezuzot, it should be separated, but in a Torah scroll, the form of the letter should be canceled and completed anew (and according to Radakh, erase the entire letter).

Letter פ (Pe)

The Pe is composed of a Kaf with an inverted Vav inside. In Ashkenazi script, a small protrusion is added in the back (hollow) of the letter, to give the white space the shape of a Bet, but this is not crucial.
If there's a very thin touch\thin line between the inverted Vav and the body - in tefillin and mezuzot, it should be separated, but in a Torah scroll, the form of the letter should be canceled and completed anew (and according to Radakh, erase the entire letter)

Letter ף (Final Pe)

The upper part of the final Pe is identical to the curved Pe. Its leg, which descends straight, needs to be long enough 'so that it can be bent' to make a curved Pe. The 'protrusion' from the back, which we made in the curved Pe in Ashkenazi script, is not made here.
Some practice making the right corner round (Hagahot Maimoniyot)

Letter צ (Tzadi)

The Tzadi is composed of a Nun and Yud. In Ari script, the Yud is inverted (based on his understanding of the Zohar).
The base should be slightly wider than the head.
Any separation between the Yud and the body invalidates it, and if it's clearly noticeable, it's a “Shinuy Tsura” according to all opinions.
In the past, the body of the Tzadi was straight, and its base lower than the next letter (like the Ayin letter today). In the period of the Rishonim, it was adjusted to make its body diagonal, and its base at the height of other bases.
If one of its heads is a straight line, meaning there's no 'head' - it's invalid, and according to the Mishnah Berurah, it's a “Shinuy Tsura”. According to other later authorities, it's permissible to add a head even in Torah scrolls, tefillin, and mezuzot.
If there's a very thin line between the heads - in tefillin and mezuzot, it should be separated, but in a Torah scroll, the form of the letter should be canceled and completed anew (and according to Radakh, erase the entire letter)

Letter ץ (Final Tzadi)

The upper part of the final Tzadi is identical to the bent Tzadi.
Its leg, which descends straight, needs to be long enough 'so that it can be bent' to make a curved Tzadi.
If one of its heads is a straight line, meaning there's no 'head' - it's invalid, and according to the Mishnah Berurah, it's a “Shinuy Tsura”. According to other later authorities, it's permissible to add a head even in tefillin and mezuzot.
If there's a very thin touch line between the heads - in tefillin, and mezuzot it should be separated, but in a Torah scroll, the form of the letter should be canceled and completed anew (and according to Radakh, erase the entire letter)

Letter ק (Kuf)

The Kuf is composed of a Kaf and Zayin. In Sephardic script, the Zayin has no head. The head of the Zayin should be close to the roof, but at a distance that's easy for the reader to see that it's not connected (similar to He).
If there's a very thin line between the leg and the body - the form of the letter should be canceled and completed anew (and even according to Radakh, there's no need to erase the entire letter because the leg is a completely separate body)
The body of the Zayin should preferably be slightly tilted to the right.
Since according to Rabbi Haim Vital, Bet should have 'one tag', in Sephardic script a tag is added on its roof, and according to Ashkenazi custom, this tag is represented by the serif on its face, except that the 'Maaseh Rokeach' wrote to bring the tag slightly inward, so as not to give the letter the form of a Lamed.

Letter ר (Resh)

One must maintain sufficient width so that it doesn't resemble a Vav, and its leg should not be lengthened, lest it resemble a final Kaf. If made square - it should be corrected by adding ink, and this is not considered 'שלא כסדרן', unless a “tinok” read it as Dalet, or if a very sharp angle was made, in which case it changed to Dalet even without a “tinok”'s reading.
If the length of its leg is less than a small letter (slightly more than the width of the quill) - it's a “Shinuy Tsura”.

Letter ש (Shin)

The Shin is built from two Vavs and a Zayin. In Ari and Sephardic script, the left head is a Vav. Preferably, all three of its legs should converge to one point. Preferably, a serif should be made on its middle head.
If one of its heads is a straight line, meaning there's no 'head' - it's invalid, and according to the Mishnah Berurah, it's a “Shinuy Tsura”. According to other later authorities, it's permissible to add a head even in tefillin and mezuzot.
If there's a very thin line between the heads - tefillin and mezuzot, it should be separated, but in a Torah scroll, the form of the letter should be canceled and completed anew (and according to Radakh, erase the entire letter)

Letter ת (Tav)

The Tav is built from a Dalet with an inverted Vav inside. In Sephardic script, some practice rounding the right corner. Preferably, the end of the left leg should be in  line with the end of the roof.
If the length of its right leg is less than a small letter (slightly more than the width of the quill) - it's a “Shinuy Tsura”.

Tagim

According to the Talmud in Menachot, three tagim should be made on the left heads of the letters ש.ע.ט.נ.ז.ג.צ.ץ.ן (Shin, Ayin, Tet, Nun, Zayin, Gimel, Tzadi, final Tzadi, final Nun)

For letters with more than one head, they should be made on the left head, and the right heads should be made sloped and rounded in the right corner 'so that they are not suitable for making tagim on them - because of "we don't pass over mitzvot".' (Beit Yosef)

According to the Vilna Gaon (and others), the tagim should be made at the time of writing, and not as an addition afterwards, as many scribes do, and Lechatchila one should do so.

There are opinions that the tagim should be at the edges of the head, and there are opinions that the tagim should be a bit inside from the edge of the head, an issue that hasn't been finally decided in halacha.

Preferably, the tagim should be given a 'head' so that they somewhat resemble the letter Zayin.

Some practice making an additional tag on the letters ב.ד.ק.ח.י.ה (Bet, Dalet, Kuf, Het, Yud, He), but according to most later authorities, this tag already exists as the serif in the body of the letter (at the left edge, as in the example of the Ashkenazi script above) and there's no need for an additional tag besides it."

[1] מה שלפי הרא"ש די ב"כל שהוא" אין הכוונה לנקודה קטנה שבקושי רואים-אלא חייב להיות ניכר לתינוק

[2] לפי הרח"ו יש לעשות וא"ו, ולפי ה"מצת שימורים" כזי"ן.

[3] מפני הצדיקים שבג"ע, אשר "ראשם כפוף", וגם כדי להימנע מנגיעות משנות צורה.

[4] ואכן כך הורה הגר"ע יוסף זי"ע