כאשר אנו מסופקים אם אות איבדה את צורתה, ניתן לשאול את דעתו האובייקטיבית של "תינוק דלא חכם ולא טיפש", אשר יקבע אם צורת האות עליה או לא.
הגדרת ה"תינוק" לענין זה היא ילד או ילדה הבקיאים היטב בצורות האותיות בכתב המדובר, אשר אין חשש שינחשו את זהות האות על ידי "סברא" או מתוך ההקשר.
לכן, אין צורך לכסות לתינוק אותיות אחרות- מפני שאם האותיות האחרות היו מסייעות לתינוק, הוא ממילא היה "חכם" מדי לענות על השאלה!
אפשר לשאול תינוק רק אם אנו מסופקים לגבי אות מסוימת, ולא כאשר ברור לנו שהאות איבדה את צורתה.
כמו כן, אין הכוונה שבכל אות שיש בה שינוי- הפתרון היה דווקא לשאול תינוק!
אם "ברור לנו" מה התינוק היה אומר-אין מה לשאול...אז יוצא, שרק כאשר אנו מסופקים מה התינוק היה אומר על האות...שואלים תינוק כדי, אכן, לברר מה דעתו, ודו"ק!
שאלת תינוק אינה בירור אבסולוטי. תינוקות שונים יכולים לתת תשובות שונות. ההלכה היא ששואלים פעם אחת, ואם התינוק חוזר בו או מתבלבל, אפשר לשאול תינוק אחר. אם נמשיך לשאול שוב ושוב נגיע בשלב מסוים לתשובה "רצויה" אבל זו לא הדרך.
תיאורטית, אם בכל זאת שאלו מספר תינוקות, הולכים אחר הרוב.
אם חלק מאות נכנסה לשטח של אות אחרת, יש לכסות את שאר האות הפולשנית, ולשאול תינוק לגבי צורת האות.
לפי היריעות שלמה אין לכסות כנ"ל, אלא שואלים את התינוק לגבי המראה הכללי כמות שהוא.
שאלות לבחינה עצמית
- האם צריך לכסות משהו כשמראים לתינוק?
- מי התינוק המתאים לשאלות כאלו? האם אתה מכיר כנ"ל בקרבתך לשעת הצורך?
- האם כל ספק בצורת האות ניתן להראות לתינוק?
- מה עושים כשהתינוק מתבלבל,לא יודע, או חוזר בו?
