סוגיית הפטור לנשים מתפילין

סיכום הסוגייה

בפרשיות התפילין בפרשת בא[1] נכתב כך:

"וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת ה' בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ ה' מִמִּצְרָֽיִם"

מדרשי ההלכה לומדים מהפסוק הזה על גדר חיוב בתפילין לנשים.

מדרש תנחומא[2] לומד מהמילים "למען תהיה תורת ה' בפיך" כי החיוב הוא רק על המחויבים בלימוד תורה, והיות ונשים פטורות מלימוד תורה פטורות הן אף מתפילין.

השכל טוב[3] לומד מהפסוק שהיינו חושבים לחייב נשים בתפילין הואיל ומזוזה שהיא מצוות עשה נשים חייבות, כך גם התפילין שהן מצוות עשה היינו מחייבים אף את הנשים. אלא שהפסוק מדייק לנו שגדר החיוב הוא רק על החייבים בתלמוד תורה ונשים הפטורות מלימוד תורה פטורות הן אף מתפילין.

הילקוט שמעוני[4] ממש עושה מהלך ומנסה ללמוד את גדר הפטור לנשים מהפטור ממצוות עשה שהזמן גרמן. מה מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות אף תפילין שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא נשים תהיינה פטורות. עכשיו, ראינו בסוגיות קודמות שגדר מצוות התפילין כמצוות עשה שהזמן גרמא אינו כל כך פשוט ויש החולקים על ההגדרה הזאת וקשה. אם כן למה נשים פטורות הן ממצוות תפילין על פי שיטתם ?

עונה על כך הילקוט שמעוני שאכן כמו שראינו במדרשים הקודמים, הנחת התפילין שקולה ללימוד תורה והיות והנשים פטורות הן מלימוד תורה כך הן פטורות גם ממצוות תפילין.

לסיכום של מדרשי ההלכה נראה שיש קונצנזוס שתפילין שקולות הן כנגד לימוד תורה. "א"ר אלעזר אמרו ישראל לפני המקום אנו רוצים ליגע בתורה יומם ולילה אבל אין לנו פנאי, אמר להם הקדוש ברוך הוא קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים יומם ולילה (ילקוט שמעוני)". (אמנם ראיתי גם בתרגום ירושלמי[5] שיש איסור על נשים להניח תפילין משום "לא ילבש" אבל את דעתו לא ראיתי באף מקום אחר.)  

מדרשי ההלכה משאירים אותי כרגע קצת מבולבל כי אמנם הם מסבירים בצורה טובה את הפטור לנשים מתפילין אך לא מסבירים היכן נאמר שאכן נשים פטורות מלימוד התורה. בנוסף נראה שאמנם נשים פטורות מתפילין אך הם לא אסורות להן ואישה יכולה להניח תפילין כמו מיכל בת שאול שהייתה מנחת תפילין.

במשנה בברכות[6] נכתב שנשים עבדים וקטנים פטורים מתפילין. המשנה עוסקת בפטורים ממצוות ומציינת גם את הנשים הפטורות מתפילין. המשנה לא מנמקת לנו מדוע הן פטורות אלא רק כותבת לנו שהן פטורות מתפילין וקריאת שמע וחייבות במזוזה, תפילה וברכת המזון. 

לכאורה מהסתכלות שלי על המשנה נראה שגם פה כמו במדרשי הלכה לא שייך להכניס את הפטור מתפילין תחת גדר 'מצוות עשה שהזמן גרמן' היות ותפילה שהיא גם 'מצוות עשה שהזמן גרמא' נשים חייבות בה.

הבבלי בברכות[7], מברר שתי דברים: למה נשים פטורות מתפילין וחייבות במזוזה. הואיל ותפילין מעש"ג פשוט לנו שנשים פטורות! אלא שהואיל ותפילין הוקשו למזוזה הייתי חושב שכמו שבמזוזה נשים חייבות כך גם בתפילין. משם הבבלי ממשיך במזוזה ואומר שפשוט שחייבות במזוזה שהרי היא לא מעש"ג! אלא הואיל ומזוזה מוקשת לתלמוד תורה היינו חושבים שנשים יהיו פטורות ממזוזה ולכן הוצרכה משנתינו.

הבבלי בברכות מתעסק לראשונה באופן רציני במעש"ג. אם עד עכשיו למדנו על חיוב התפילין מהחיוב בלימוד תורה כאן לראשונה אנחנו רואים את הקשר הבלתי ניתן להפרדה בין תפילין למעש"ג. עוד יותר מזה, פשוט לגמרא שתפילין מעש"ג ואין שום מחלוקת על כך (בינתיים).

מסכת שבת[8] באה והופכת לנו הכל. בגמרא מובא שהמוצא תפילין מחוץ לתחום בשבת לובש אותן ומכניסן זוג זוג לעיר בין איש בין אישה. עכשיו כמובן באה השאלה: הרי נשים פטורות הן מתפילין שהיא מעש"ג אז כיצד יכולות הן ללבוש את התפילין שהרי אין דרך אישה ללבוש תפילין (לי זה מזכיר קצת את דברי התרגום ירושלמי על דברים). ר' מאיר עונה שלילה זמן תפילין הוא! ושבת זמן תפילין הוא! כך שתפילין אינה מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות! (ישנה טענה נפוצה שברוריה אשתו של ר' מאיר הייתה מניחה תפילין, אך אין לזה מקור).

ר' מאיר אמנם פוסק שתפילין לאו מעש"ג ולכן לשיטתו נשים אכן חייבות בתפילין, אך חסרה לי התייחסות שלו לשיטה המופיעה במדרשי ההלכה. הילקוט שמעוני למד על פטור תפילין לנשים לא ממעש"ג אלא מהפטור של נשים מלימוד תורה ולזה לא ראיתי התייחסות של ר' מאיר. (ייתכן שר' מאיר גם לא פוטר נשים מלימוד תורה וכך הקושייה עליו מתיישבת).

בגמרא בעירובין[9] ממשיכים בסוגיה של המוצא תפילין מחוץ לעיר בשבת. בגמרא ברור לפי כל השיטות שאכן גם אישה שמוצאת תפילין עליה ללבוש אותן ולהכניס אותן לעיר. מכאן אנחנו רואים שתי שיטות המסבירות את הסיבה להיתר לנשים. 1) שיטת ר' יוסי ור' שמעון- "נשים סומכות רשות": ר' יוסי מתיר לאישה לסמוך על הקורבן למרות שאין עליה חיוב. כך גם בתפילין, אמנם אין לאישה חיוב להניח תפילין אך אין עליה איסור ואישה הרוצה להניח תפילין מותר לה. 

2) שיטת ר' יהודה ור' מאיר - "אין נשים סומכות רשות": נשים אינן רק פטורות מסמיכה על הקורבן אלא ממש אסורות. מכאן אנו למדים שלו נשים לא היו בגדר החיוב בתפילין היה אסור עליהן להניח אותן. למסקנת ר' יהודה ור' מאיר תפילין לאו מעש"ג ונשים חייבות בתפילין כך שבכל מקרה מניחות גם לשיטתם.

הבבלי בקידושין[10] מלמד אותי משהו חדש שלא ראיתי קודם: מהיכן לומדים שנשים פטורות ממעש"ג ? לומדים מתפילין! "ומצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות. מנלן? גמר מתפילין, מה תפילין - נשים פטורות, אף כל מצות עשה שהזמן גרמא - נשים פטורות; ותפילין גמר לה מתלמוד תורה, מה תלמוד תורה - נשים פטורות, אף תפילין - נשים פטורות".

למעשה כל הלימוד שמעש"ג נשים פטורות לא מלמד אותנו שנשים פטורות מתפילין אלא הפוך. נשים פטורות ממעש"ג משום הפטור שלהן מתפילין. וכאן מתחבר מה שלמדנו במדרשי ההלכה: חיוב התפילין מקביל לחיוב בלימוד תורה. היות ונשים פטורות מלימוד תורה (וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ (דברים י"א;י"ט) את בניכם ולא את בנותיכם ), כך גם נשים פטורות מתפילין. עכשיו תפילין שהן לפי שיטת חלק מהתנאים מעש"ג מלמדות אותנו על כל מעש"ג, מה תפילין נשים פטורות אף כל מעש"ג נשים פטורות.

הלימוד הזה רלוונטי למי שסובר שתפילין מעש"ג, אבל לר' מאיר ור' יהודה שראינו שאינם סוברים כך מהיכן הם פוטרים נשים במעש"ג ?

ר' מאיר ור' יהודה לומדים זאת מהפטור לנשים ב'ראייה' ולא לומדים מ'מצה' ו'הקהל' לחייב נשים במעש"ג.

למעשה, חזרנו לנקודת ההתחלה, שהלימוד לפטור לנשים בתפילין הוא בפטור שלהן מלימוד תורה.

בירושלמי בברכות[11] ובעירובין[12] גם מתייחסים בקצרה לחיוב הנשים בתפילין ולומדים אותו מתלמוד תורה. היות והאישה פטורה מלימוד תורה (בניכם ולא בנותיכם) כך גם פטורה מתפילין. דבר מעניין שמופיע בירושלמי בעירובין הוא שנאמר על מיכל בת שאול שהייתה מניחה תפילין ומיחו בה חכמים שזה מתנגש עם הבבלי שאמר שלא מיחו בה.

רש"י על מסכת שבת[13] מפרש את ההיתר בלבישת התפילין בשבת כדי להכניסן לעיר כהיתר לבישת תכשיטים בשבת שהם חלק מהבגד. לפי ר' יהודה ור' מאיר המחייבים נשים בתפילין פשוט מדוע התפילין יהיו להן כתכשיט שדרכן ללבוש תפילין, אך לפי שאר התנאים הסוברים שלא חלה על אישה חובת תפילין ההיתר ללבוש את התפילין בשבת הוא משום שהתפילין מהוות תכשיט לגבר ולכן הותרו ללבישה גם לאישה. 

רש"י רואה בגמרא שלאישה מותר להניח תפילין גם למי שפוטר אותה ולא שייך פה לאו 'לא ילבש'. (גם על בנותיו של רש"י ישנה טענה שהניחו תפילין אך גם לטענה זו לא נמצא מקור).

רש"י על עירובין[14] מוסיף על ההיתר לנשים להניח תפילין שלמרות שנרא שיש משום איסור 'בל תוסיף', לא מיחו חכמים במיכל בת כושי. בנוסף אין כאן גם משום איסור 'לא ילבש'.

התוספות בעירובין[15] אומר לנו כמה דברים. דבר ראשון קשה לו על רש"י שמנסה לקשר בין הנחת תפילין לנשים לאיסור 'בל תוסיף', שהרי הילני המלכה הייתה יושבת בסוכה ולא מיחו בה חכמים אף על פי שאינה חייבת. לדעת התוספות הסיבה לאסור תפילין על נשים לשיטת האוסרים זאת, היא דווקא משום נקיות, "דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות ליזהר".

בהמשך אומר ר"ת שאמנם נשים פטורות ממעש"ג אך אין בכך כדי לאסור עליהן לברך על המצוות ואישה הרוצה להניח תפילין רשאית היא לברך עליה.

הרמב"ם[16] תולה את הפטור בתפילין בפטור בקריאת שמע. נשמע שהרמב"ם מסתכל על המשנה בברכות ומבין אותה כך שכל מי שפטור מק"ש פטור מתפילין. אם ק"ש שקולה ללימוד תורה, וכל הפטורים מלימוד תורה פטורים בהכרח גם מק"ש אז הרמב"ם לא מחדש לנו פה וממשיך עם הקו של מדרשי ההלכה והגמרא בקידושין. לעומת זאת אם אין ביניהן הקבלה וישנם מצבים שאדם פטור מלימוד תורה אך חייב בק"ש או להיפך אז עולה לי פה תמיהה מאיפה מביא זאת הרמב"ם.

בשולחן ערוך[17] מובא בפשטות שנשים פטורות מתפילין משום שהיא מעש"ג, והרמ"א אף אוסר על הנשים הרוצות להחמיר. האליה רבא[18] מסייג את דברי הרמ"א. נראה לו תמוה לאסור מעיקרא הנחת תפילין לנשים שהרי מיכל בת שאול הייתה מניחה תפילין ולא מיחו בה. הוא מיישב את התמיהה בכך שבדורות האחרונים החמירו על כך כי הנשים בדורות האחרונים אינן זריזות כל כך לשמור על נקיות ולכן אסרו.

המשנה ברורה[19] פוסק כמו השולחן ערוך שנשים אכן פטורות מתפילין משום מעש"ג ואף אסורות בלהניח משום נקיות ונשים לא זריזות בלהיזהר בנקיות.

עד כאן סיכום של הסוגייה כפי שהבנתי אותה. מן הסוגייה אני לומד כמה דברים על דין הנחת תפילין לנשים.

• הלימוד הפוטר נשים ממצוות תפילין מקורו בלימוד הפוטר נשים מלימוד תורה. היות והוקש לימוד תורה לתפילין, מה לימוד תורה נשים פטורות כך גם הנחת תפילין נשים פטורות. מכאן אנחנו למדים שנשים פטורות ממעש"ג, היות ותפילין מעש"ג כך גם כל מעש"ג נשים פטורות.
• קיימות שתי שיטות בתנאים לגבי חיוב נשים בתפילין: ר' מאיר ור' יהודה הסוברים שתפילין לאו מצוות עשה שהזמן גרמא ולכן נשים חייבות, ושיטת שאר התנאים הסוברים תפילין מעש"ג אז נשים פטורות. 
• לאחר שראינו שאישה פטורה מתפילין (לפי רוב השיטות) נראה מה קורה כשהאישה רוצה בכל זאת להניח תפילין: 

• מותר לה להניח - לפי שיטת ר' יוסי, הקובע שאישה הרוצה לסמוך על הקרבן יכולה למרות שהיא פטורה מכך. כך גם אישה שרוצה להניח תפילין אמנם פטורה אך מותר לה.

בתלמוד הבבלי לא מצאנו שיטה האוסרת על אישה להניח תפילין. אמנם ר' יהודה ור' מאיר אוסרים על אישה לסמוך על הקורבן אך לשיטתם תפילין לא מעש"ג ולכן חייבות בתפילין וכמובן שאין לאסור זאת עליהן.

• אסור לה להניח - בתלמוד הירושלמי, במדרשי הלכה ובראשונים ראינו כמה שיטות שלא רק שפוטרות נשים מתפילין אלא אף אוסרות עליהן אם רוצות הן להניח.

• רש"י - האוסרים על אישה להניח תפילין, אוסרים משום 'בל תוסיף', היות והאישה פטורה מהנחת תפילין אסורה היא להניח תפילין כי היא מוסיפה על מצוות שלא נתחייבה בהן.

שיטת רש"י קשה לי שכן לא ראינו מקום לאסור על אישה ליטול לולב, לשמוע תקיעת שופר או לישב בסוכה ונראה שהוא היחיד שמדבר על 'בל תסיף' כסיבה לאסור על אישה להניח תפילין.

• תוספות - האוסרים על אישה להניח תפילין, אוסרים משום 'נקיות'. היות ואישה אינה זריזה לשמור על נקיות ועל המניח להיות נקי, יש סיבה לאסור על אישה הרוצה בכך להניח תפילין.
• תרגום ירושלמי - אסור לאישה להניח תפילין משום 'לא ילבש'. היות ונשים פטורות מתפילין, התפילין הופכות להיות לבוש גברי ואישה לא יכולה להניח תפילין משום איסור 'לא ילבש'.

תרשים זרימה של הסוגייה

נקיות בימינו

במהלך הסוגיה, התקשיתי עם מושג הנקיות. מה כוונת המושג נקיות ומה משמעותו בימינו שלנו ?

קודם כל נראה שאין לפרש את המושג נקיות כעניין של לכלוך וחוסר היגיינה רגילים משום שלא שייך בזה ההתייחסות לנשים. גם הגברים וגם הנשים צריכים לשמור על גוף נקי ושניהם מתלכלכים באותה הצורה כך שהגדרת המושג נקיות כלכלוך בעלמא אינה נראית.

פניתי לר' אורי והוא הסביר לי שכאשר מתייחסים לנקיות אצל האישה הכוונה היא כמובן לדם הנידה. בימי הנידות של האישה, האישה מלוכלכת מדם הנידה ולא ראוי שתניח תפילין בזמן שהיא מלוכלכת. אותו הדין כמובן תקף לגבר, וגבר מלוכלך אינו יכול להניח תפילין. אפילו ראינו בשולחן ערוך (או"ח סימן ל"ח) שהחולה מעיים פתור מן התפילין משום שלא יכול תמיד לשמור על הגוף נקי.

ראינו שבעבר היו לנשים "בגדי נידות" שאלה בגדים הנלבשים בימי הנידות ומיועדים להתלכלך. אנחנו לומדים שהאיסור על אישה להניח תפילין נובע מכך שהתפילין הן דבר קדוש ויש להניח אותן רק בגוף נקי ואישה שאינה יכולה לשמור על גוף נקי תהיה אסורה בהנחת תפילין.

בספרו 'סוגה משושנים' הרב אורי מתייחס לנושא הנקיות ומנהג הנשים שלא להיכנס לבית הכנסת בימי ראייתן (סוגה משושנים, עמ' 718-722). 

בספרו הוא מביא את הראבי"ה (ראבי"ה, ח"א ברכות סימן ס"ח) שכתב שנשים נהגו סלסול בעצמן שלא להיכנס לבית הכנסת בימי נידותן וכך גם כתב האור זרוע, אך אין זה הלכה ונידה מותרת ללכת לבית הכנסת ולהתפלל (תשובות הגאונים, גאוני מזרח ומערב סימן מ"ד).

הרמ"א כותב (רמ"א או"ח פ"ח א') שהיו שסברו שאישה בימי נידתה אסורה להיכנס לבית הכנסת, להתפלל או לגעת בספר. הרמ"א מדייק שהנוהגות כן נוהגות בחומרא ומעיקר הדין מותרות. בנוסף הוא מדייק שהנוהגות כך נהגו להתיר בימי הליבון, בשבעת הנקיים לא היו מחמירות והיו נוהגות להתפלל וללכת לבית הכנסת.

מדייק הר' אורי מכאן, שמעיקרא ברור שאין החומרא הזאת באה משום טומאה. קודם כל כי זו חומרא ולא מעיקר הדין, ובנוסף, ראינו שגם הנוהגות להחמיר, היו באות בימי הליבון. אם החומרא הייתה משום טומאה אז מה שייך ימי הליבון שהרי אין שוב הבדל בטומאה בין ימי הנידות לימי הליבון, ועד שלא טבלה היא טמאה. מכאן נובע שהמחמירות נהגו להחמיר משום הלכלוך של ימי הראייה וכך נראה בבירור מדברי הרמ"א. 

אם כך, בימינו שישנם אמצעי היגיינה ולא שייך עניין הלכלוך בימי הנידות נראה שיש להתיר את עניין הנקיות. מקריאה של המקורות והמהלך שמביא הרב אורי בספרו, נראה שלא שייך עניין נקיות היום כאשר יש אמצעי היגיינה ונשים בימי הנידות מתנהלות כרגיל. 

האם באמת קיים הכלל "מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות" ?

לאורך כל הסוגיה, אני נתקע שוב ושוב בקושי אחד עיקרי. משהו מאוד מוזר בכלל שמובא בגמרא בקידושין שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא. 

אנחנו ראוים יותר מדי מקרים, בהם נשים חייבות במעש"ג (מצה, הקהל, תעניות ועוד) ופטורות ממצוות שאינן מעש"ג (פדיון הבן, פריה ורביה ת"ת ועוד). אמנם ישנן פעמים שבהן יש כללים ובהן יוצאים מן הכלל אבל בכלל הזה נראה שיש כמות חריגה של יוצאים מן הכלל. 

הרמב"ם בפירושו על המשנה[20] מתייחס לזה בדיוק. הרמב"ם כותב ש"אין למדין מן הכללות", כשנאמר הכלל מעש"ג נשים פטורות לא מדובר באמת בכלל שהוא למעשה. רצתה הגמרא לומר שרוב המעש"ג נשים אכן פטורות מהן אבל בפועל המצוות בהן נשים חייבות או פטורות אינו קשור באמת לזמן. כל המצוות שאנו פוטרים את הנשים מהן הכל לומדים בעל פה או שבאו בקבלה, שהרי אנחנו רואים כיצד ישנן מעש"ג שנשים חייבות ומצוות עשה שלא הזמן גרמא שנשים פטורות. עד כאן דיבר הרמב"ם במצוות עשה, בלא תעשה הוא אכן משווה איש ואישה לכל המצוות, שנאמר "איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם". ישנן רק שלושה מצוות לא תעשה שנשים פטורות מהן: לא להקיף פאת הראש, לא להשחית פאת הזקן ולא להיטמא למתים בכהנים שבנות כהן פטורות.

זאת אמירה לא פשוטה בכלל, הרי גדלנו על הכלל שמעש"ג נשים פטורות והרמב"ם מבטל את הכלל הזה וקובע שזה לא כלל אלא משפט, משפט שכנראה נכתב כדי לעזור לנו לזכור באיזה מצוות נשים חייבות ובאיזה הן פטורות אך הוא אינו מחייב כלל וכל מצווה צריכה לימוד בפני עצמו. 

הלימוד הזה של הרמב"ם מלמד שלמעשה אין ללמוד על חיוב נשים בתפילין ממעש"ג. הגמרא אכן לומדת את הפטור של נשים מתפילין לא ממעש"ג אלא מלימוד תורה. מה שכן מעלה לי קושי הוא הלימוד של הגמרא מדברי ר' מאיר שתפילין לא מעש"ג שר' מאיר מחייב בתפילין. ייתכן שר' מאיר למרות שהוא סובר שתפילין לא מעש"ג, עדיין נשים פטורות. הרי יש את הלימוד של הגמרא שמקישה תפילין לתלמוד תורה, לא ראינו שר' מאיר מפריך את הלימוד הזה, והיות וראינו לא כמה וכמה מקרים בהם מצוות עשה שלא הזמן גרמא בהן נשים פטורות, למה שלא נסבור שלדברי ר' מאיר גם בתפילין נשים פטורות ?!

זה יפתור לנו את המחלוקת האם נשים חייבות בתפלין כי גם הגמרא וגם ר' מאיר ייסברו שהן פטורות אך מצד שני יפתח מחלוקת חדשה האם לאישה מותר להניח תפילין. לדעת ר' יוסי שאמר שנשים סומכות רשות לא תהיה בעיה מבחינת תפילין אך למבחינת ר' מאיר האומר שאין נשים סומכות רשות, יאסור גם על התפילין ! 

אין לי באמת תשובה חד משמעית האם הכלל שמעש"ג נשים פטורות הוא באמת כלל או רק משפט שמציין את המצב בפועל המעש"ג. (בפועל נראה ששיטתו של ר' מאיר לא נפסקה להלכה שהרי היום לא מניחים תפילין בלילה או בשבתות וחגים). הרי אמנם הרמב"ם אומר שזה לא כלל אך בגמרא ההתייחסות לזה היא ככלל לכל דבר.

בכל מקרה תפילין נלמדות מתלמוד תורה בהיקש, כמו שתלמוד תורה נשים פטורות אף תפילין נשים פטורות. והכלל המדבר על מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות אמנם נלמד מתפילין אך לא קובע האם נשים פטורות מתפילין או לא.

להלכה

אחרי שעברתי על הסוגיה נראה שאפשר להגיע להלכה למעשה. 

בשולחן ערוך נפסק שנשים פטורות מתפילין משום שהיא מעש"ג. אמנם לא ככה ראינו בגמרא בקידושין אבל בשולחן מטרתו היא לא לכתוב את כל מהלך הסוגיה אלא להביא הלכה למעשה כך שאני פחות מתעניין בסיבה מדוע ויותר בפסיקה שהוא מביא הפוטרת נשים מתפילין, פסיקה שמתיישבת עם שיטת הגמרא.

הרמ"א מוסיף שאישה הרוצה להניח תפילין אסור לה משום נקיות, וכך גם כותב המשנה ברורה.

עכשיו פה זה נהיה מעניין כי הרי כשעסקתי בעניין הנקיות, מצאנו שכל נושא ההיגיינה השתפר מאוד בשנים האחרונות ויותר לא שייך דין נקיות בימינו. מפה נראה שאין מניעה היום לאישה להניח תפילין !

להלכה לא מצאתי לאסור תפילין על אישה לא משום 'בל תוסיף' שהתוספות דוחה משום שנראה לו דחוק, ולא משום 'לא ילבש' שלא מצאתי לו מקור חוץ מהתרגום ירושלמי. 

אם כך נותרנו עם איסור נקיות שבימינו הוא נדחה. עוד יותר כשכותב האליה רבא על הרמ"א שאיסור הנקיות עליו מדבר הרמ"א אינו איסור לכתחילה אלא רק משום שבדורותיהם נשים לא נהגו להקפיד על נקיות ולכן נאסרו עליהן התפילין. היום שיש הקפדה יתרה על כך ויש אמצעים המועילים לשמירה על הנקיות נראה שכל הגדר הזה לא שייך ואכן היום אישה הרוצה להניח תפילין רשאית.

סייג אחד שאני מוצא על הנחת תפילין לנשים בימינו הוא 'היוהרה'. מצאנו שבתפילין ר"ת נהגו רבים שלא להניח בפומבי במקום שבו לא נהוג להניח תפילין ר"ת שנראה כיוהרה, כאילו האדם מראה לציבור את חסידותו והקפדתו על המצוות והרבה נהגו להניח תפילין דרבנו תם בצנעה.

כך גם על הנחת תפילין לנשים, אמנם נשים לא נתחייבו בתפילין אך אישה הרוצה להניח ומרגישה צורך ורצון להתקרב לקדוש ברוך הוא באמצעות התפילין, צריכה לעשות זאת בצנעה ולא בפומבי כדי שלא יראה כיוהרה כלפי הציבור.

כך כתב גם הרב אליעזר מלמד בספרו פניני הלכה[21], שלמרות שאין איסור בימינו על אישה להניח תפילין ההוראה היא שאישה הרוצה להניח תפילין לא תניח. רק במקרה שבו אישה באמת מרגישה שברצונה להתעלות במצוות ומשתוקקת להניח תפילין לא מוחים בידה שכן יש לה על מי לסמוך. רק צריכה לעשות זאת בצנעה ולא באופן פומבי ומוחצן.

מעלת הנשים הפותרת אותן ממצוות עשה שהזמן גרמן

הרש"ר הירש[22] מביא פן השקפתי לסוגיה של הפטור לנשים ממעש"ג:

שהנשים אינן זקוקות להן. שכן כל תכליתן של מצוות עשה שהזמן גרמא היא לייצג – באמצעות מעשים סמליים – אמיתות מסוימות, רעיונות, עקרונות והחלטות, ולרענן ערכים אלה בדעתנו, מזמן לזמן, כדי שנשיבם אל לבנו ונקיים אותם הלכה למעשה. התורה רואה זאת כמובן מאליו שלאישה יש התלהבות גדולה ונאמנה לייעודה, ושהפיתויים המחכים לה בתחום ייעודה אין בהם אלא סכנה מועטת עבורה. לפיכך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות המוטלות על האיש. שכן האיש זקוק לזירוז חוזר ונשנה כדי להישאר נאמן לייעודו, ויש צורך להזהירו פעם אחר פעם מפני כל חולשה במילוי תפקידו. כך במצוות מילה, שהיא המצווה המכוננת של העם היהודי: ה׳ לא ראה צורך להעמיד את בריתו על ידי נתינת סמל קבוע אחר לנשים במקום המילה. וכן גם במתן תורה (שמות יט, ג): ה׳ פנה תחילה אל הנשים, כשהוא בונה על נאמנותן ומסירותן. מציאות זו נשמרה בתודעה הלאומית ונמסרה מדור לדור. כל פעם שאבדנו והושפלנו, הרי בשכר נשים צדקניות נמצאו ישראל ראויים לגאולה (עיין סוטה יא:); הנשים הן אלה ששמרו וטיפחו את גרעין התחייה.

הרש"ר הירש בעצם כותב שהנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא לא משום שהן פחותות מן הגברים חלילה. מעש"ג הן מצוות שמייצגות רעיון כלשהו באמצעות מעשים שמסמלים את הרעיון. המצוות האלה שאנחנו מקיימים בזמנן נועדו להזכיר לנו את הרעיון ונשאר נאמן לייעודנו. התורה מבינה שהאישה נאמנה לייעודה הרבה יותר מהגבר ושהפיתויים המחכים לה בתחום הייעוד שלה הרבה פחות מסוכנים עבורה מאשר עבור הגבר. 

הרש"ר הירש בעצם מסבר שגדלותה האמונית של האישה הגבוהה משל הגבר היא זאת שפוטרת אותה ממעש"ג. אין לאישה צורך בהן על מנת להישאר נאמנת לייעודה בעוד שהגבר זקוק לתזכורת יומיומית לייעודה ועל כן הוא חייב במעש"ג.

[1] שמות י"ג ט'

[2] מדרש תנחומא| בא י״ד:ד׳

[3] מדרש שכל טוב| שמות י״ג:ט׳:ח׳

[4] ילקוט שמעוני על התורה| רכ"ב ב'

[5] תרגום ירושלמי (יונתן) על התורה| דברים כ"ב, ה'

[6] משנה ברכות| פרק ג׳ משנה ג'

[7] בבלי ברכות| כ ע"ב

[8] בבלי שבת| ס"ב ע"א

[9] בבלי עירובין| צ"ו ע"א-ע"ב

[10] בבלי קידושין| ל"ג ע"ב-ל"ה ע''א

[11] ירושלמי ברכות| פרק ג' הלכה ג'

[12] ירושלמי עירובין| פרק י' הלכה א'

[13] רשי על שבת| סב עא

[14] רשי על עירובין| צ''ו ע''א-ע''ב

[15] תוספות על עירובין| צו עא - עב

[16] משנה תורה לרמבם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה| ד', יג

[17] שולחן ערוך אורח חיים| ל''ח ג'

[18] שולחן ערוך אורח חיים| ל''ח ג'

[19] משנה ברורה| או"ח ל"ח

[20] רמב"ם על משנה קידושין
א׳:ז׳

[21] פניני הלכה - ליקוטים א', נשים בתפילין

[22] פירוש הרש"ר הירש לתורה, ויקרא כג' מג'