for English translation-scroll down

עוד בטרם נכתבת האות הראשונה באחת ממצוות סת"ם, ישנן הלכות הנוגעות לסופר עצמו, ולציוד:

 הסופר

על הסופר להיות גבר יהודי, גדול לכל דבר, בר דעת ומאמין בעיקרי האמונה.
אם אינו מניח תפילין שלא מחמת פטור, וכתב תפילין -הרי הן פסולות, וכנ"ל במזוזה.

אם אחד מאלו כתבו סת"ם, צריכים גניזה, אבל אם כתבן "מין"[1] -יישרפו.

כל הפסולים לכתוב, פסולים גם לשאר תיקונים בסת"ם, אבל אם אשה הפרידה נגיעות כשר בדיעבד (וכן אם סופר ימני הפריד ביד שמאל) , אלא שיש לחזור ולגרד קצת במקום ההפרדה, שזה כלכתחילה. ("לרווחא דמילתא")

על הסופר להיות בקי היטב בהלכות הנוגעות לעבודתו, ולשם כך יש לו לחזור עליהם תמיד. אם הסופר אינו בקיא בהלכות- יש לפסול מספק, שכן "לא רמיא אדנפשיה" (אינו יודע ממה להיזהר)
מקובל לוודא את בקיאות הסופר על ידי מבחן במכון[2] או בית דין המומחה לכך, ויש בדרישת תעודה צורך חשוב מאוד.

יש לכתוב דווקא ביד שרגיל לכתוב בה, כדי שיהיה "דרך כתיבה". אם רגיל לכתוב בימין, אך יכול לכתוב גם בשמאל ("שולט בשתי ידיו")-יכתוב בימין, ואם כתב בשמאל יניחם בלא ברכה עד שימצא כשרים לכתחילה.

יש דעה האומרת שלא לקבל כסופר אדם הכותב בימין ושאר מלאכתו בשמאל, אך לא נפסק כן להלכה.

הגישה הנכונה בכתיבת סת"ם, צריכה להיות לכתוב יפה והלכתי כמיטב יכולת הסופר, ולא רק דרישות הקונה או הסוחר, ולהגביר שיקול זה מעל לכל שיקול של נוחות, זמן או רווח, שהרי ה' נצב עליו, ומלוא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי!

לכתחילה יש לכתוב כתב עבה ולא דק, כדי שיחזיק מעמד.

הקלף

הקלף (או הגויל) חייב להיות ממין חיה או בהמה טהורים, אפילו מנבילות וטריפות שלהם.

העורות חייבים להיות מעובדים[3] לשם המצווה אשר מיועדים לקיומה. (סרט על עיבוד קלף)

מכיון שבעת העיבוד לא יודעים למה ישמשו העורות, אפשר לעבד אותן לשם ספר תורה, עם תנאי שיהיה מותר להשתמש בהן גם לתפילין ומזוזה (וזאת על מנת לא "להוריד בקדושתן") 
מכל מקום, תנאי זה לא מועיל לקלף שכבר כתב עליו בקדושה חמורה, להשתמש בחלק שלא נכתב עליו דבר בקדושה נמוכה יותר (שו"ע).                       

מכיון שיש חוששים לתקפות התנאי כאשר מעבדים לשם ס"ת עם תנאי שיוכל לשנות, יש הדורשים לעבד את העורות בקבוצות נפרדות, המיוחדות לס"ת, תפילין או מזוזות (מובא בקסת).

לכתחילה יש להוציא בשפתיו "לשם קדושת..." לפני הנחת העורות בסיד, ובדיעבד אם קידש רק במחשבה, או בשלב מסוים לפני גמר העיבוד בסיד-כשר.

שאר שלבי הכנת העורות, לאחר ששרו די צרכן בחומרי העיבוד, אינם צריכים "לשמה", ולכן מותר להעסיק גוים בשאר מלאכות הכנת הקלף, מלבד ה"עיבוד" שהוא ההכנסה לחומר העיבוד והטיפול בו עד לגמר השרייה.

עד לימי הביניים, עיבדו קלף כדעת הרמב"ם-עם עפצים, מלח וקמח.
בזמננו נוהגים כקולת רבינו תם, אשר התיר לעבד עורות לסת"ם בתמיסת סיד, בתקופה בה לא ניתן היה להשיג עפצים.

על קלף (השכבה החיצונית של העור) יש לכתוב דווקא בצד הפנימי (צד "הבשר") אבל על גויל (עור שלם) יש לכתוב רק בצד החיצוני ("צד שיער")  [שיעור וידאו] ואם שינה פסול.
אם נשאר קצת דוכסוסטוס על הקלף אסור לכתוב על אותו מקום. ניתן להבחין בכך כשיש שכבה דקה מבריקה באמצע הקלף.

קלף "שליל" (מעובר שנמצא במעי שחוטה\נבילה) הוא הקלף המהודר ביותר- הן מפני איכותו העדינה, והן מפני ש"לא יצא לאויר העולם".

לכתחילה אין לכתוב על קלף הצבוע בסיד ("קלף משוח") משום חשש חציצה, וכן בגלל שמתקלף במשך השנים.

תפילין נכתבות רק על קלף, מזוזה על קלף, גויל (עור שלם) או דוכסוסטוס, וספר תורה על קלף או גויל בלבד.

קלף "עבודת יד"

מכיון שעיבוד הקלף חייב להיות "לשמה", ובבריכות עיבוד גדולות יש צורך לבחוש את העורות השרויות בתמיסה, גם בחישת העורות צריכה להיעשות בכוונה לשמה. הבחישה נעשית על ידי מכונה, המופעלת בחשמל, ומוכנסת לבריכה בכוח גברא. החוששים שמא הכח החשמלי פוגם ב"מעשה גברא", יבצעו בחישה זו באופן ידני בגיגיות קטנות יותר.
זהו ה"עבודת יד". כל שאר שלבי הטיפול בקלף זהים לחלוטין עם קלף "רגיל"[4].  (סרטון בנושא זה)

לגבי נקבים בקלף ראה פרק "מוקף גויל"

הדיו       (מאמר בענין הדיו) (מאמר מקצועי והלכתי על הדיו)

הדיו שכותבים אתו, חייב להיות שחור לגמרי, ולפי הרמב"ן יש לעשותו דווקא על ידי בישול.
נוהגים לעשותו על ידי תערובת של פיח, גומי טבעי (גומא), גפרת הנחושת\ברזל (קנקנתום) ומי-עפצים, אך אין חיוב להשתמש דווקא בחומרים אלו אלא כל שחור גמור שמתקיים כשר לדיו.

אין צורך לייצר את הדיו דווקא "לשמה", אך יש דעת יחיד (בעל המאור) שלכתחילה יכין לשמה.

על כל מרכיבי הדיו להיות "מותרים בפיך".

אין להשתמש בחומרים או בצבעים אחרים לכתיבת סת"ם, לא בחלקי האותיות ולא כתוספת להן.

לפי ה"בני יונה" על הדיו להיות עומד על גבי הקלף (פיגמנט) ולא רק ספוג בתוכו.

הדיו חייב להיות שחור בשעת הכתיבה, ולא שמשתנה לשחור רק כשמתייבש.

לא מועיל לעבור בדיו כשר על אות שנכתבה בדיו פסול.

אם הדיו משתנה לחום לאחר זמן רב - פסול, ולחתם סופר כשר.
למעשה, מותר לעבור על אות חומה שוב, ואין בזה משום "שלא כסדרן", בתנאי שהכתב נשתנה מחמת יושן ולא תוך זמן קצר.

הקולמוס

מבחינה הלכתית, אין משמעות לחומר ממנו עשוי ה"קולמוס"[6], אבל יש המקפידים לכתוב דווקא בקנה, בגלל לשון חז"ל "במה זכה קנה לכתוב בו".  (מאמר בנושא)

יש הנמנעים מלכתוב בקולמוס ברזל, בגלל אסוסיאציה להלכה לגבי המזבח החיצון.
מכל מקום, אלו שיקולים "מדרשיים" ולא הלכתיים.
  
קסת הסופר מסתפק אם מותר לכתוב בנוצה של עוף טמא, אך ר' יהודה החסיד אמר[7] לתלמידו שאין לחשוש לכך.   
  
(מאמר בענין חומר הקולמוס)

שרטוט

שרטוט חייב להיות דווקא חריץ בקלף, ולא מסומן בצבע כלשהו, גם משום שזה יגרום לנגיעות בין האותיות ושינויי צורה.

שרטוט במזוזה וספר תורה הוא הלכה למשה מסיני, ולכן חייב להיות לשמה[8].

למגילה יש את אותן ההלכות כמו לספר תורה, ולכן יש לשרטט מגילה-ולשם מגילה.

גם אם תולה מילה בין השיטין (שאין נוהגין כן בימינו) חייב לשרטט שם.

אם מחק טעות והשרטוט נמחק עמו, יש לשרטט שם מחדש.

אין חובה לשרטט בתפילין, כי אם שיטה עליונה (משום האיסור הכללי שלא לכתוב פסוק ללא שרטוט), אך אינו חייב להיות לשמה, ואינו מעכב אם לא שרטט אפילו שורה עליונה.

לפי הרמ"א, יש לשרטט גם "מסגרת" לכל עמוד, דהיינו למעלה ולמטה ומן הצדדים.

למעשה, המנהג כיום לשרטט את כל השורות בסת"ם.

לפי רע"א השרטוט חייב להיות לפני הכתיבה, ואין להוסיפו אח"כ.

מותר לשרטט שרטוט "תחתון" (אמצעי) להשוואת גובה האותיות, ואין בכך כל חשש, אלא אם כן עושה כן משום חומרא. מכל מקום, יש להקפיד לעשות שרטוט זה חלש מן השרטוט הרגיל[9].

לכתחילה יכתוב צמוד לשרטוט, אך אם הרחיק מעט לא פסל. אם הרחיק הרבה יש פוסלים, אך יכול להעבות אח"כ האותיות או לעשות שרטוט חדש (דעת קדושים).

שאלות לפרק  מבוא, הסופר, הכלים והחומרים                  

ומה עוד?

בפורטל הסת"ם תמצא קישורים לכל מה שקשור לסת"ם ברחבי העולם- מצווה להפיץ!

QUALIFICATIONS OF THE SOFER          recording of Zoom class

The sofer needs to be qualified to write STAM (Sifrei Torah, Tefillin, Mezuzot, Megillot) by being a Jewish male above Bar Mitzvah with the appropriate halachic signs of maturity. He needs to be mentally competent and a believer in the Jewish principles of faith. If he does not personally lay Tefillin, and was not exempted from doing so, then Tefillin that he wrote would be invalid, as would be  Mezuzot.

If any of the above disqualified individuals write STAM, it would need to be buried as Genizah. If a Min (heretic) writes STAM, it needs to be burned. The definition of a Min is non conclusive.

Anyone who is not qualified to write STAM is also not qualified to make corrections. Negiot (touching letters) that are corrected by a woman (and similarly a “righty” correcting touching letters using his left hand) would be kosher bidieved but should be scraped again by a qualified sofer to make it kosher l’chatchila.

It is the Sofer’s obligation to be proficient in all Halachot pertaining to his work, and therefore he needs to review all them constantly. It is the accepted practice that a Sofer should be certified through testing by a STAM organization or Bet Din. It is critical for the Sofer to obtain such certification.

One must only write with the hand in which he normally writes with in order to be called “derech Ketiva”. If one normally writes with his right hand but is also able to write with his left, he is required to write STAM with his right hand. If he were to write Tefillin with his left hand and this is the only Tefillin available, then one puts on these Tefillin without a Bracha until obtaining another pair that were written L’chatchila.

The proper approach to writing STAM involves writing properly and halachically according to the writer’s best ability. This is more important than making profit or saving time. Hashem sees and knows whether we are doing our best or “winging it”.

KLAF (Vellum)

The Klaf or Gvil used for writing in STAM must come from either a kosher  Chaya (wild) or Behaima (domesticated) animal. Even if the animal is unfit to eat by being a neveila or treifa it is still kosher for Klaf.

The skins need to be processed in a special manner. They need to be made L’Shem Mitzvah (for the purpose of the Mitzvah). Since it is not known at the time of processing, for which of the STAM it will be used for, it is possible to have intention that they are being processed for the use of Sifrei Torah -with a condition that they can be used for Tefillin and Mezuzot, so that we do not end up decreasing its Kedusha. This “condition” would not work if one had already written on the klaf: the klaf would not then be able to used for a lower level of kedusha.

There are those who do not approve of this method and recommend processing the skins separately for Sifrei Torah, Tefillin or Mezuzot.
Lechatchila, one needs to verbalize the words  “L’shem Kedushat…” prior to dipping the skins in the lime processing solution. B’dived if one had in mind but did not verbalize his intention prior to completing the processing in lime, then it is kosher.

The process from the initial dipping into the lime solution until its soaking is completed needs to be done lishmah. All subsequent steps in the skins processing do not need to be lishmah, so that a non-Jew would be allowed to do all other preparations.

There is Machloket as to what the processing solution is to be composed of. The Rambam holds that it must contain gall-nuts, salt and flour. Until the Middle Ages, all klaf was thus processed according to the Rambam. Rabenu Tam holds that it can be soaked in a Sid (lime) solution. Today, most Klaf is made by soaking in the lime solution, following Rabenu Tam’s opinion.

There are three types of skin used in STAM: Gvil, Klaf and Duchstustus. Gvil is the entire skin. When writing on Gvil, we write only on the side facing out. Klaf and Duchsustus are the result of splitting the skin into two parts: the outside part is called Klaf and the inside part is called Duchsustus. When writing on Klaf we write only on the inside.

It is Asur to write over any part remnant of Duchstustus that might remain on the klaf. One is able to discern Duchstustus as a thin shiny layer.

The most ideal klaf comes from an animal fetus, for two reasons: it creates a more fine writing material and because it “did not come out to this world”.

Lchatchila one may not write on klaf that was whitewashed due to Chatzitza concerns, as well as the possibility of it peeling off over the years.

Tefillin are written only on Klaf, mezuzot are written on Klaf, Gvil or Duchtostos and sifrei Torah are written either on Klaf or Gvil.

KLAF AVODAT YAD-HANDMADE KLAF

Since Klaf needs to be processed lishmah, one needs to be sure that the skins are placed in the processing vats with the proper intention for lishmah. Today, the skins are generally processed in very large vats and stirred with electronically controlled mixers. There are those who are strict and do not consider this entire process to be lishmah since the mixing is automated. They require the skins to be processed in smaller batches that are actually stirred by hand. This is called “Avodat Yad”. All other processing is identical.

DYO (INK)

The Dyo needs to be completely black. According to the Ramban, it must be specifically manufactured through a cooking process.

Dyo does not need to be processed lishmah. There is minority opinion (Baal Hamaor) who holds that l’chatchila it needs to be made lishmah.

All the ingredients need to be kosher. (learned from “mutarim b’phicha”).

The Dyo needs to be black from the start and does not qualify if it only turns black when dry.

It does not help to write with kosher dyo over letters that were written with invalid dyo.

Dyo that turns brown after many years is Pasul, but according to the Chatam Sofer is kosher. Dyo that turns brown within a shorter time frame would be disqualified even according to the Chatam Sofer due to defective properties of the dyo.

L’maase it is permitted to write over dyo that had turned brown after many years and it would not be an issue of “ksidran”.

One may not use other materials or colors for writing STAM, whether for the actual writing of the letters or to enhance them.

According to the Bnei Yona, the ink must be a pigment, rather than a dye.

KULMUS (QUILL)

There is no halachic requirement for the Kulmus to be made from any specific material. There are those who say that a reed is to be preferred, based on a Midrash. There are those who avoid using metal based on the percieved similarity to a halacha that metal tools are not used for the outer Mizbeach.  Most agree that all writing implements are acceptable, even metal ones. The Keset Hasofer doubts whether a feather of non-kosher bird are permitted but we are not strict with this.

SIRTUT (Etched Lines)

The Sirtut needs to be actually etched into the Klaf, not drawn. It is Halacha L’Moshe M’Sinai for Sifrei Torah and Mezuzot to have Sirtut and therefore, it  needs to be done lishmah.
Similar to a Sefer Torah, a Megillah requires Sirtut.

If a word were to be written in between lines, it would also need a Sirtut (we do not write between the lines anymore)

If the Sirtut was obliterated during an erasure, it needs to be redone.

There is no specific Sirtut requirement for Tefillin but it is needed at least for the first line. This is because there is a Halacha that three words or more from a Pasuk require a Sirtut (Gittin 6a). Sirtut for Tefillin does not need to be lishmah. The lack of Sirtut does not disqualify Tefillin, even for the first line.

According to the Rama we make a Sirtut for the top, bottom and sides and this is our custom today.

Today, we also make Sirtut on all Stam for all the rows.

According to Rabbi Akiva Eiger, the Sirtut needs to precede the writing and cannot be written afterwards.

There are those who make a Sirtut Kaful (double Sirtut), an additional faint line between lines to help write the letters better. The double Sirtut is only an enhancement to neater writing; it is in no way obligatory. In fact, one is not allowed to make the double Sirtut with the intention of fulfilling any halachic stringency.

L’chatchila, the tops of the letters should meet the SIrtut. If it is just short of the Sirtut, it is still kosher, but if it is far from the Sirtut, then there are those who say it is invalid. One can thicken the letters so that they reach the Sirtut or make a new Sirtut that is closer.  (Daat Kedoshim)