יד הנחת התפילין

פתיחה

בפסוקים על התפילין כתובה המצווה להניח תפילין, אך לא מצויין על איזו יד צריך להניח. מתוך עיון בפסוקים בשמות[1] ובדברים[2] דרשו שצריך להניח על יד שמאל.

לצורך בירור הסוגייה על כל חלקיה נצטרך לבדוק את מקור הלימוד שעל פיו נפסק שאדם צריך להניח על ידו השמאלית, זאת על מנת להבין מקרים מורכבים יותר המעוררים שאלות מעשיות, כמו שאלת איטר שהגמרא עונה עליה, כמו גידם עליו יש מחלוקת תנאים (ולחלק מהראשונים אין) ועל השולט בשתי ידיו בתצורות שונות שלא מפורטות בגמרא והראשונים מציגים פסיקות שונות.

מקור הלימוד

במכילתא דרשב"י[3] שואלים איך יודעים על איזו יד מניחים ומביאים שתי תשובות להוכיח שמניחים על יד שמאל. לימוד מסמיכות "וכתבתם"-"וקשרתם" משום שהכתיבה צריכה להיות בימין, גם הקשירה ולכן ההנחה ממילא תהיה על שמאל. לימוד נוסף הוא ממספר פסוקים בהם אפשר לראות שסתם הזכרה של יד הכוונה ליד שמאל, ולכן גם "ידך" שעליה תניח תפילין היא יד שמאל.

בספרי[4] גם מביאים את הלימוד מהפסוקים שמלמדים שסתם יד בתנ"ך הכוונה לשמאל. רבי נתן מביא את הלימוד מסמיכות כתיבה לקשירה שצריך לקשור עם יד ימין. רבי יוסי החרום דוחה את לימוד הפסוקים שסתם יד – שמאל, מפסוק אחר שם מוזר יד אחרי שנאמר שמדובר ביד ימין, ומכאן שלפעמים מצויין יד והכוונה ליד ימין.

בגמרא[5] מביאים את מחלוקת ת"ק ורבי יוסי על האם סתם יד בפסוק נאמר דווקא על יד שמאל. בנוסף מובא לימוד שני של רבי נתן, שהובא במדרשים שמתוך שכתיבה בימין, גם קשירה ולכן מניח על שמאל. על איך רבי יוסי לומד שמניח על יד שמאל מובאת מחלוקת אמוראים, רבי אבא אומר שרבי יוסי לומד כמו רבי נתן (מכתיבה), אביי אומר שרבי יוסי לומד מתוך שכתוב "ידכה" הכוונה היא ל"יד כהה", היד החלשה שהיא שמאל.

מקור הלימוד יכול להשפיע על מקרים חריגים ולכן נצטרך להבין מה הוא הלימוד המרכזי ולפיו מה היא ההלכה במקרים השונים.

בספרי עצמו לפי הלימוד של הפסוקים שסתם יד היא שמאל נכתב "אף על פי שאין ראיה לדבר זכר", ולכאורה נשמע שכבר בספרי הלימוד מהפסוקים לא מובא כלימוד מוביל. הרי"ף אינו מביא את הלימוד של רבי נתן על הכתיבה, אלא את הלימוד מהפסוקים ואת לימודו של אביי על יד כהה. רש"י כותב על מחלוקת ת"ק ורבי יוסי שאין ללמוד מהפסוקים שסתם יד היא לשמאל. נשמע גם מדבריו על הגמרא שהולכים אחר עיקר כוחו והלימוד העיקרי הוא שהנחה היא על יד כהה. גם הרמב"ן בפירושו על יבמות לעניין חליצה מביא את המקרה של תפילין ומציין שעניין הנחת תפילין על שמאל הוא מצד יד כהה. כך גם כתב בעל התרומה ולפיו פסק הרא"ש. התוספות אומרים כת"ק שאפשר ללמוד מהפסוקים שסתם יד זו שמאל ומסתפק על איזה לימוד מרכזי יותר אם יד כהה או מתוך שכתיבה בימין גם קשירה בימין. רבינו יחיאל מפאריז אומר שעיקר הלימוד הוא לימודו של רבי נתן על הנחה בשמאל כתוצאה מכתיבה בימין כך גם קשירה בימין. כך כתב תלמידו רבינו פרץ בהגהות לסמ"ק. כך גם פסק בעל הטורים.

לפני שניכנס למשמעות הפסיקה של כל ראשון נצטרך להבין לימוד נוסף שמובא בספרי ובגמרא לגבי גידם. האם הוא יכול לתרום לנו להגדרת יד שמאל ואיך הוא משפיע על הצורה שאנחנו יכולים ללמוד מהפסוקים.

גידם

בספרי ובגמרא לומדים האם גידם חייב בתפילין, כל זאת מתוך הנחת מוצא שיהיה פטור. צריך לשאול למה שגידם יהיה פטור מלכתחילה. בשביל זה צריך גם לשאול מהו גידם. האם מי שאין לו יד ימין ויש לו רק יד שמאל פטור? ואז צריך לשאול האם לכתחילה היה פשוט משום שאין יד קושרת או משום שכאשר יש לו יד אחת גם אם שמאל אי אפשר להגדירה כיד כהה, שהרי כל מלאכתו בשמאל? האם הכוונה שגידם זה דווקא כשאין לו יד שמאל שהרי אין לו שמאל מצד יד חלשה יחסית ליד הדומיננטית ואין לו שמאל גם של שאר כל אדם? האם בכלל הכוונה היא שחסר לו חלק מהיד ויש בעיה איפה יניח? האם גידם דווקא מלידה? או שמא דווקא שנקטע לו היד לאחר שהובחנה כידו השמאלית?

בספרי רבי יוסי דוחה את לימוד הפסוקים שיד הכוונה לשמאל ולומד "אם כן מה תלמוד לומר על ידך, להביא את הגדם שיהא נותן בימין". לכאורה הלימוד לא ברור. בגמרא מובא הקטע הבא "רב אשי אמר מידכה כתיב בה"י כהה א"ל ר' אבא לרב אשי ואימא ידך שבכח א"ל מי כתיב בחי"ת כתנאי ידכה בה"י זו שמאל אחרים אומרים ידך לרבות את הגידם תניא אידך אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומר ידכה לרבות את הגידם". רב אשי בא לפרש מאיפה לומד רבי יוסי שמניחים בשמאל ועונה מתוך "ידכה", כך מבואר למה התכוון רבי יוסי בספרי. רבי יוסי לומד מ"ידכה" שצריך יד שמאל ומתוך שבציטוט אחר על תפילין לא מופיעה ה' נוספת לומד שגידם יכול להניח גם על ימין אם אין לו יד שמאל. רבי אבא חולק עליו (באופן הלימוד) ולומד הפוך, לפיו "ידכה" זוהי יד ימין שבכח, יד ימין. לפי רבי אבא רבי יוסי לומד כמו רבי נתן מכתיבה, ו"ידכה" בא ללמד על גידם שיש לו רק יד חזקה שגם הוא מניח תפילין (לפי רבי יוסי).

מהלימוד של אביי הנשען על הספרי נשמע שגידם שיש לו יד שמאל, פשוט שמניח, שהרי רבי יוסי ות"ק חולקים על גידם בעל יד ימין. לפי רבי אבא אפשר להגיד שאפילו על גידם שיש לו יד שמאל באה המחלוקת, כי אם יש לו יד אחת ביד הזאת הוא כותב ולכן אין לו יד לתפילין.

רש"י מבין שהבעיה בגידם היא שאין לו דווקא יד שמאל ולכן באה הברייתא לדרוש מהפסוק שיהיה חייב על יד ימין ("אין לו זרוע. שמאל:").

לדעת האור זרוע[6] המחלוקת בברייתא מדברת על מי שאין לו יד ויש לו זרוע, ת"ק פוטר ואחרים אומרים שיניח על הזרוע. המחלוקת נסובה על סוגיית מקום ההנחה שהיא סוגייה קרובה לשאלת ימין או שמאל אבל לא משפיעה. השולחן ערוך[7] פסק כמו האור זרוע שגידם פטור מהתפילין ומיקם את ההלכה בסעיף המדבר על מיקום התפילין ולא על שאלת על איזו יד מניח ועל פסיקה זאת נסמכו רבים בפסיקתם אם פטרו כשו"ע או חייבו.

על כך שאל המגן אברהם[8] איך מתוך לימוד על "ידך/ה" אם ימין או שמאל פסקו על מקום התפילין וכמה נשאר מן הזרוע, שהרי בספרי עצמו רבי יוסי שמחייב גידם, מחייבו על ימין. ועונה הגאון מווילנה[9] שהדיון בראשונים היה מוטעה ע"י גרסאות שגויות ואם נשאר לו זרוע ודאי שמניח על זרוע שמאל שיש לו, והמחלוקת המובאת היא אם מניח בימין במידה ונקטע לו יד שמאל במלואה.

ערוך השולחן[10] מבין את הדיון כמו הראשונים ומחלוקת תנאים באה על מי שחסר לו מהיד אם צריך להניח, ת"ק משום שחסר לו מהיד, במה שנשאר לו מהזרוע – אין שם יד. אחרים לומדים "יד כהה" כמו יד חסרה שבכל זאת מניח עליה תפילין ורבי יוסי (שלומד מ"ידך" על הגידם) נדחה על ידי הגמרא ואין הלכה כמותו.

למסקנת הפוסקים הסוגייה של גידם לא מתכתבת עם הסוגייה שלנו.

איטר

"ת"ר אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו" איטר מניח על ימין, כי בשבילו היא כיד שמאל. לכאורה מובן לפי הלימוד של רבי נתן ואביי, אלא לת"ק שלומד מהפסוקים שיד שכתובה בתורה מורה על יד שמאל, למה שיהיה הבדל אם מדובר באיטר. על השאלה הזאת עונה המרדכי שמתוך תשובת אביי בגמרא על הברייתא "מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו". אם ת"ק בלימודו מהפסוקים לומד שמניח בשמאל של כל אדם גם אם הוא איטר, לא היה צריך אביי להעמיד את הברייתא במקרה מיוחד של השולט בשתי ידיו, אלא היה מעמיד כדברי ת"ק. עוד תשובה עונה הצמח צדק שמלשון הגמרא רבי נתן עונה על דחיית הלימוד של רבי יוסי חורם "אינו צריך הרי הוא אומר" נראה שאין הבדל נפקא מינה בלימוד של ת"ק לפי רבי נתן. לכן צריך להניח שלכולם איטר מניח בימין.

כדי להבין מה מגדיר לנו איטר נצטרך לחזור להבין מהו הלימוד המוביל בגמרא. האם לומדים מהפסוקים, מכתיבה או מיד כהה.

הרי"ף[11] אינו מביא את הלימוד של רבי נתן על הכתיבה ונראה שהלימוד המרכזי הוא על יד כהה. ככל הנראה כמוהו גם רש"י שכותב שאין לומדים מהפסוקים על שסתם יד היא שמאל[12] וכותב שהולכים אחרי עיקר כוחו[13] רואה בלימוד של אביי כלימוד המוביל.

רבינו יחיאל מפאריז אומר שעיקר הלימוד הוא לימודו של רבי נתן, מתוך שכותב בימין גם קושר בימין ולכן יניח על שמאל, כך כתב תלמידו רבינו פרץ בהגהות לסמ"ק[14]. נראה שלדעתו הגדרת איטר בגמרא היא לא לפי ששמאל היא ידו החזקה, אלא מהקשר הלימוד שלנו שהוא כותב בשמאל.

שולט בשתי ידיו

"והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו". לפי אביי השולט בשתי ידיו מניח בשמאל כמו שאר העולם. מהו השולט בשתי ידיו?

רש"י אומר "ששתיהן שוות לו בכח". רש"י שמגדיר יד כהה לפי עיקר כוחו מצמצם את הגדרת השולט בשתי ידיו לשולט בצורה שווה בשתי ידיו. לעומתו בתוספות[15] הסתפקו באופן הלימוד על יד שמאל ולכן מי שעיקר כוחו באחת וכותב בשנייה מוגדר כמי ששולט בשתי ידיו יניח על שמאל של כל אדם.

עיקר כוחו באחת וכותב בשנייה

כדי לעמוד על המחלוקת הובא אצל הראשונים מקרה בו התחלקו השיטות. מי שעיקר כוחו באחת וכותב בשנייה על איזו יד יניח?

בתוספות כתוב שמסתפקים אם הולכים אחרי כתיבה או אחרי עיקר כוחו ופוסקים שהוא כמי ששולט בשתי ידיו.

בסמ"ק כתוב "השולט בשמאלו בכל דבר: מניח תפילין בימינו אבל אם הוא שולט גם בימינו בכתיבה הוי כמו שולט בשני ידיו ומניח בשמאל", בגלל שכותב בשתי ידיו נחשב כשולט בשתי ידיו ומניח בשמאל ומה שמכריע את עניין השליטה הוא הכתיבה. גם הט"ז[16] פסק שהולכים לפי הכתיבה ויד כהה בסוגייה משמעותה – היד שבה הוא לא כותב וממילא פסיקתו היא גם לפי כל שיטות האמוראים.

בעל התרומה[17] הכריע לפי מה שנשמע מרש"י והרי"ף שהלימוד העיקרי הוא של אביי והולכים אחרי עיקר הכוח ולא אחרי כתיבה. כך גם פסק הרא"ש[18]. הבית יוסף[19] זיהה גם במרדכי שלשיטתו עיקר כוח מכריע ולא כתיבה. המעשה רוקח[20] כותב שהרמב"ם פסק משום יד כהה. במשנה ברורה[21] כתוב שהולכים לפי רוב מלאכות וכתיבה היא לא שונה ממלאכה אחרת. כך גם פסק ערוך השולחן[22].

המאירי[23] בשבת מציג שיטה רביעית "ממה שכתבנו במשנתנו בענין שמאל וימין למדו קצת גאונים שכל שאדם חייב לעשותו בימין כגון כוס של ברכה ולולב, אטר יד ימינו עושה אותן בשמאל. וכל שהיא בשמאל כגון אתרוג ותפלין, עושה אותן בימין. שהרי הוא נעשה על ימין שמאל ועל שמאל ימין. ובתפלין מיהא אין נראה כן שהרי לשומה כנגד הלב הוא צריך" לדעת המאירי אין השפעה בתפילין לעובדה שהאדם איטר, אלא מניח על שמאל, בצד של הלב.

בעל הטורים[24] פסק שדעת רבינו יחיאל הוא שאיטר שכותב בימין הוא כשולט בשתי ידיו ולכן יניח בשמאל. ונראה שפסיקתו היא יותר כשיטת התוספות שמסתפק, רבינו יחיאל פסק שנחשב כשולט בשתי ידיו באיטר שכותב גם בימין ולכן נחשב כשולט בשתי ידיו. בשולחן ערוך[25] נכתבו שתי השיטות האחרות. כתיבה מכריעה כדעת רבינו יחיאל, עיקר כוחו מכריע כבעל התרומה והרא"ש. הרמ"א פסק שם כשיטת רבינו יחיאל שכתיבה מכריעה.

הב"ח[26] פירש את רבינו יחיאל שמדייק ואומר שכל מעשיו בשמאל – מניח בימין, אבל כותב בימין יניח בשמאל כי ימין חשובה יותר, אבל אם המקרה הוא הפוך ומעשיו בימין אבל כותב בשמאל לא יניח על ימין כי היא לא יד כהה. ההנחה היא על ימין רק אם כל מעשיו בשמאל, אבל אם רוב מעשיו בשמאל הולך על פי כתיבה. וכך כותב שנראה גם בבית יוסף על אף שלא הכריע בשולחן ערוך. וכך צריך לפסוק כי רבינו יחיאל ראה את דברי בעל התרומה והרא"ש אולי לא ראה את רבינו יחיאל.

כף החיים[27] הביא מקורות קבליים רבים שתפילין צריכים להיות על יד שמאל. לכן אם יש מלאכות שעושה בימין ויש שעושה בשמאל, בגלל שאין הכרעה מצד הפוסקים, יכריע לפי הסיבה הקבלית ויניח בשמאל. חוץ מאיטר גמור שעושה כל מלאכותיו בשמאל שלדעת כל השיטות צריך להניח בימין.

האם אפשר להחליף יד חזקה

בפסקי התוספות[28] כתבו שמי שידו החזקה היא שמאל, טוב שירגיל עצמו לכתוב בימין ויהפוך לשולט בשתי ידיו ויניח בשמאל. מפה שלתוספות איטר הוא לא עניין מולד בהכרח, אלא אפשר להשפיע עליו באמצעות הרגלים. גם בהגהות לרבינו פרץ על הסמ"ק כתב "ולכך היה אומר מורי רבי יחיאל דאדם שהוא אטר יד ימינו שירגיל עצמו לכתוב גם בימין ואז יניח בשמאל עצמו דעיקר תלוי בכתיב' כדאמרינן מה כתיב' בימין אף קשירה בימין וכשהוא מניח אותן בשמאל הוא קושרן ומהדקן ביד ימינו" ונראה שלא רק שכתיבה היא הקובעת אם שולט בידיו לעניין תפילין, אלא אפשר גם להרגיל עצמו לכתוב ביד ולהיחשב כשולט בה (כמו שכבר מובא בפסקי התוספות).

הבית יוסף[29] מביא את המרדכי שחולק על פסקי התוספות ורבינו יחיאל שאין אפשרות להרגיל יד להיות שולטת, אלא נולד עם יד חזקה ולפיה קובע על איזו יד מניח אבל גם דוחה שם. המגן אברהם[30] על השולחן ערוך מביא את שיטת הסמ"ק שהולכים אחרי כתיבה ומוסיף שאם הרגיל עצמו לכתוב בשמאל יחוש לדברי הב"ח ויניח בשמאל שפסק שהולכים אחרי כתיבה רק אם כל שאר מלאכות עושה בשמאל.

הדגול מרבבה[31] מחלק, אפשר לשנות את ייעוד היד, אבל רק משמים. הכוונה היא שאם קורה לו משהו ח"ו ביד החזקה והוא נאלץ להחליף יד לבצע מלאכות אז תשתנה היד הדומיננטית, אבל מרצונו לא יכול לשנות. המשנה ברורה מרחיב "ואפילו נעשה איטר ע"י שהרגיל עצמו" שלפי מעשיו של אדם נקבע באיזו יד יניח ויכול לשנות את היד לפי הגלו גם במהלך חייו.

[1] "והיה לאות על ידכה" (שמות יג, טז)

[2] "וקשרתם לאות על-ידך והיו לטטפת בין עיניך" (דברים ו, ח)

[3] מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות פרשת בא פרק יג פסוק ט

"אי אתה יודע באיזה מקום הוא נותן אם בימין אם בשמאל ת"ל (דברים ו' ח'-ט') וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ומכלל שקשירה בימין ניתנה בשמאל וכן הוא אומר (תהלים קל"ט י') גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך: ואומר (שופטים ה' כ"ו) ידה ליתר תשלחנה וימינה להלמות עמלים: ואומר (תהלים ע"ט י"א) למה תשיב ידך וימינך: הא כל מקום שנאמר יד אתה תופס את השמאל עד שיפרוט לך הכתוב ימין"

[4] ספרי דברים לד

"על ידך, זה שמאל, אתה אומר זה שמאל או אינו אלא ימין, אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואומר (שופטים ה כו) ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו, הא אין ידך האמור בכל מקום אלא שמאל.

רבי נתן אומר, וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין.

רבי יוסי החרום אומר, מצינו שאף ימין קרויה יד שנאמר (בראשית מח יז) וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה, אם כן מה תלמוד לומר על ידך, להביא את הגדם שיהא נותן בימין."

[5] בבלי מנחות, לו: - לז.

"ת"ר ידך זו שמאל אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין תלמוד לומר (ישעיהו מח, יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר (שופטים ה, כו) ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים ואומר (תהלים עד, יא) למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה רבי יוסי החורם אומר מצינו ימין שנקרא יד שנאמר (בראשית מח, יז) וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו ואידך יד ימינו איקרי יד סתמא לא איקרי ר' נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר (דברים ו, ח) וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא ור' יוסי החורם הנחה דבשמאל מנא ליה נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' נתן רב אשי אמר מידכה כתיב בה"י כהה א"ל ר' אבא לרב אשי ואימא ידך שבכח א"ל מי כתיב בחי"ת כתנאי ידכה בה"י זו שמאל אחרים אומרים ידך לרבות את הגידם תניא אידך אין לו זרוע פטור מן התפילין אחרים אומר ידכה לרבות את הגידם ת"ר אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו"

[6] אור זרוע חלק א, תקע״ז - גידם. איטר. שולט בשתי ידיו

[7] שולחן ערוך, אורח חיים כז

מקום הנחתן ואופן הנחתן. ובו יא סעיפים:

א: מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל בבשר התופח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך: הגה וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו אבל לא בחצי העצם הסמוך לשחי [סמ"ק] [גידם שאין לו יד רק זרוע יניח בלא ברכה] [תוספות פ' הקומץ כתבו דגידם חייב ובא"ז כתב דפטור]:

[8] מגן אברהם, אורח חיים כז

[9] ביאור הגר"א, אורח חיים כז

[10] ערוך השולחן, אורח חיים כז

[11] הלכות קטנות לרי"ף ט.

"ת"ר על ידך זה שמאל אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין ת"ל (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר (שופטים ה׳:כ״ו) ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים (דף לז.) רב אשי אמר ידכה זו יד כהה ת"ר איטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו והתניא מניח בשמאלו שהוא שמאל כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו"

[12] רש"י, מנחות לז.

מצינו ימין שנקרא יד. ולא ילפינן מהכא:

[13] רש"י, שם

"ימין של אטר הויא שמאל לדידיה הואיל ורוב כחו בשמאלו:"

[14] הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק מצוה קנג הגהה ח 

"ולכך היה אומר מורי רבי יחיאל דאדם שהוא אטר יד ימינו שירגיל עצמו לכתוב גם בימין ואז יניח בשמאל עצמו דעיקר תלוי בכתיב' כדאמרינן מה כתיב' בימין אף קשירה בימין וכשהוא מניח אותן בשמאל הוא קושרן ומהדקן ביד ימינו"

[15] תוספות, מנחות לז.

"מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. בסמוך אמרי' דאיטר מניח תפילין בימינו שהיא שמאלו והשתא אדם הכותב בימינו ושאר רוב מעשיו בשמאלו יש להסתפק באיזה מהן מניח תפילין ושמא יש לדמותו כשולט בשתי ידיו. מ"ר:"

[16] טורי זהב, אורח חיים כז

"שהיד שכותב דכתיב וקשרתם וכתבתם ודרשי' קשיר' דומיא דכתיבה מה כתיבה בימין אף קשירה בימין וא"כ אותה יד שאינו כותב בה היא מיקרי כהה לענין זה:"

[17] ספר התרומה, רי"ג

"תפילין שבזרוע יניח ביד שמאל דכתיב והיה לאות על ידכה יש דריש פרק הקומץ רבה דיד סתמא משמע שמאל דכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ואית דריש מדכתיב ידכה בה"א משמע יד כהה. ואית דריש דכתיב וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. ואם מניחין ביד ימין אם כן יצטרך לקושרן שם ולהדקן שם ביד אחרת שהיא שמאל דבאותה יד עצמה שמונחין לא יוכל לעשות כן. ואם הוא אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל של כל אדם. וכל השולט וכותב בשמאל כל אדם ושאר כל מלאכות של כח וגבורה עושה בימין של כל אדם. זה הכלל לעולם יניח תפילין ביד תשש כח אע"פ שכותב באותה יד דהא יד כהה דריש. ועוד דפריך ואימא יד שבכח. ומשני מי כתיב חי"ת אלמא אחר תשוש כח אזלינן וגבי מומי כהן אמרינן השולט בשתי ידיו רבי פוסל וחכמים מכשירין. ומפרש מר סבר כחישות' אתחלתא בימין ומר סבר בריאותא אתחלתא דשמאל משמע דבתר כח וגבורה ובתר חלשות תליא מילתא ואע"ג שכותב ביד תשות כח אין בכך כלום והכי קאמר מה כתיבה בימין בסתם בני אדם אף קשירה כן אבל [לא] מיירי באדם זה."

[18] פסקי הרא"ש, הלכות תפילין י"ח

"תנו רבנן על ידך זה שמאל. אתה אומר זה שמאל או אינו אלא ימין תלמוד לומר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ואומר ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים. (שם דף לז.) רב אשי אמר ידכה זו יד כהה. תנו רבנן איטר מניח תפילין בימינו שהיא שמאלו והא תניא מניח בשמאלו שהוא שמאל לכל אדם. אמר אביי  כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו.  ואית דדרשי וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין  אף קשירה בימין. ואדם הכותב בשמאל ושאר רוב מעשיו עושה בימין או כותב בימין ושאר רוב מעשיו עושה בשמאל כתב בעל התרומה  זה הכלל יניח תפילין ביד תשש כח. כרב אשי דדריש ידכה זו יד כהה ולא אזלינן בתר כתיבה."

[19] בית יוסף, אורח חיים כז

"כתב בעל התרומה זה הכלל יניח תפילין ביד תשות כח כרב אשי דדריש ידכה יד כהה ולא אזלינן בתר כתיבה עכ"ל וכן נראה שהוא מסקנת המרדכי"

[20] מעשה רוקח, משנה תורה הלכות תפילין ד

איטר וכו׳. מנחות דף ל״ו וכאביי שם.

"בימינו שהוא שמאל שלו. כן צריך להיות וכן הוא לשון הברייתא בהקומץ דף ל״ז ופירושו מבואר דכיון דימינו הויא שמאל לדידיה הואיל ורוב כחו בשמאל כמ״ש רש״י ז״ל מעתה הרי ימינו הויא שמאל דידיה ויד כהה בעינן."

[21] משנה ברורה, אורח חיים כז

"(כג) כל מלאכתו - ה"ה אפילו רק רוב מלאכתו:

(כו) שתש כח - ר"ל דכתיבה אין לה שום מעלה משאר מלאכה יחידית ואזלינן בתר רוב המעשים והיא הנקראת שמאל:"

[22] ערוך השולחן, אורח חיים כז

"אבל כל שיש יתרון בשמאלו על ימינו – מניח בימינו דהיא הכהה אצלו. ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין, יש אומרים שהולכין אחר מעשיו, ומניח בהיד התשה בכוח אצלו דהיא הכהה אצלו. ויש אומרים שהולכין אחר הכתיבה, משום דכתיב: "וקשרתם […] וכתבתם", והיד שכותב בה היא הימין ומניח בהאחרת. והעיקר לדינא כדעה הראשונה (הגר"א סעיף קטן י"ז). דדרשא ד"יד כהה" הוא להלכה, מה שאין כן דרשא ד"וקשרתם […] וכתבתם" נראה להדיא בש"ס שאינו להלכה."

[23] מאירי, שבת קג.

[24] ארבעה טורים, אורח חיים כז

"...ואטר יד ימינו מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם ופי' הרב ר' יחיאל מפרי"ז דוקא כשעושה כל מלאכתו בשמאלו אבל אם הוא כותב בימינו אע"פ ששאר מלאכתו בשמאלו דינו כשאר כל אדם ושולט בב' ידיו מניח בשמאל כל אדם."

[25] שולחן ערוך, אורח חיים כז

"ו: ואיטר יד ימינו אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם ואם שולט בשתי ידיו מניח בשמאל כל אדם ואם כותב בימינו ושאר כל מעשיו עוש' בשמאלו או כותב בשמאל ושא' כל מעשיו עושה בימין י"א שיניח תפילין ביד שתש כח דבעינן יד כהה וי"א שהיד שכותב בה היא חשיבה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה: הגה [והכי נהוג]:"

[26] ב"ח, אורח חיים כז

"ואטר יד וכו' ופי' ה"ר יחיאל וכו' ואיכא למידק בלישנא דהול"ל אבל אם אינו עושה כל מלאכתו בשמאלו וכו' דומיא דרישא וצ"ל דהר"י ס"ל דאע"פ שאינו עושה כי אם רוב מלאכתו בשמאלו ובכלל הרוב גם הכתיבה אפ"ה מניח בשמאלו שהוא ימין כל אדם אלא דכשכותב בימין אע"פ ששאר כל מלאכתו בשמאל דינו כשאר כל אדם וה"ט דדרשינן וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ונמצא דההנחה תהא בשמאל והיינו דקאמר הר"י ברישא דוקא כשעושה כל מלאכתו בשמאלו כלומר גם הכתיבה עושה בשמאלו לאפוקי בכותב בימינו והא דלא קאמר ברישא דוקא כשכותב בשמאלו היינו משום דאפילו בכותב בשמאלו אם שאר מלאכתו בימינו אינו מניח בימין כל אדם דידכה כתיב יד כהה דתרווייהו בעינן שהימין תהא כהה והכתיבה תהא בשמאל כל אדם אז מניח בימין כ"א דאע"פ שעושה קצת מלאכה בימין כל אדם מ"מ כיון שרוב מלאכתו בשמאל א"כ יד ימין היא כהה משא"כ בכותב בימינו דאע"פ דכהה היא גלי קרא דכשהכתיבה בימין גם הקשירה בימין והנחה בשמאל ולפ"ז לא ס"ל להר"י הכלל שהניח בסה"ת דיניח תפילין ביד כהה וכשכותב בימין ועושה שאר מלאכתו בשמאל דמניח בימין כל אדם דליתא ואע"פ שהרא"ש הביא דברי סה"ת בלבד ונראה שסובר כמותו רבינו נראה לו יותר דברי ה"ר יחיאל כ"כ ב"י ומיהו בש"ע כתב ב' הסברות ולא הכריע אבל לפע"ד כיון שה"ר יחיאל ראה דברי סה"ת וחלק עליו יש לנו לתפוס דעת הר"י ואע"פ שהרא"ש תופס דברי סה"ת אפשר שלא ראה דברי ה"ר יחיאל ועוד שהלא רבינו ראה דברי כולם וכתב דברי ה"ר יחיאל לבדו אלמא דהכי עיקר גם בהגהת ש"ע כתב דהכי נהוג מיהו מה שנראה מלשון הש"ע שכתב וי"א שהיד שכותב בה היא חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה עכ"ל דמשמע דאם כותב בשמאל ועושה שאר כל מלאכתו בימין דמניח בימין כל אדם נראה דליתא אלא כדפרישית דלה"ר יחיאל דוקא בכותב בימין הוא דחשובה ימין אע"פ שעושה שאר כל מלאכה בשמאל אבל איפכא לא דאפי' כותב בשמאל אם עושה שאר כל מלאכתו בימין מניח בשמאל כל אדם ודו"ק:"

[27] כף החיים, אורח חיים כז, ס"ק לא

[28] פסקי תוספות, מנחות קכד

"איטר מניח ביד ימין טוב שירגיל עצמו לכתוב ביד ימין ואפילו שרוב תשמיש בשמאל דומה לשולט בשתי ידיו: ד"ה מה:"

[29] בית יוסף, אורח חיים כז

"וכן נראה שהוא מסקנת המרדכי ובהרגיל עצמו לעשות שום דבר ביד שמאל כתב דלא הוי הרגלתו כלום למיקרי אטר אא"כ נולד כן מדלא מוקי מתני' דפ' הבונה (שבת קג.) כשהרגיל עצמו לכתוב בשמאל ויש לדחות היינו הך דמשני בשולט בשתי ידיו ומיהו נראה לר"ץ דבעיקר כח תליא מילתא ע"כ"

[30] מגן אברהם, אורח חיים כז

"שהיד שכותב בה. ומשמע בסמ"ק אפי' כותב גם בשמאלו ועושה כל מלאכתו בשמאלו אפילו הכי מניח בשמאלו כיון שכותב גם בימינו והב"ח חולק על הש"ע וס"ל דאם עושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאלו כ"ע מודו דמניח בשמאלו דימין עיקר ולא נחלקו אלא בכותב בימינו ועושה כל מלאכתו בשמאלו עכ"ל ואנו אין לנו אלא דברי הש"ע מיהו כשלא נולד כך רק אח"כ הרגיל עצמו לכתוב בשמאלו ועושה כל מלאכתו בימינו נ"ל דיניח בשמאל דבזה יש לסמוך על הב"ח:"

[31] דגול מרבבה, אורח חיים כז

"ונלע"ד שאף החולקים שם היינו בהרגיל עצמו כן מרצונו ולכן ס"ל דהרגלתו לאו כלום היא אבל מן השמים הרגלוהו דהיינו שנולד לו חולי בימינו וניטל הכח ממנו וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאל בודאי דינו כאיטר גמור:"